ישראלים סוברים שהם יכולים לסגת אל מעבר לקו הירוק הקיים, ולאחר מכן לנהל מערכה בלתי מוגבלת נגד הטרור הערבי.
נניח שהשטח נמצא בתוך הקו הירוק – הוא כולו יהודית, ואנחנו לא נוותר עליו, נלחם עד חורמה. זהו שקר, כדור הרגעה. הרי היהודים כבר וויתרו על חבלי הארץ האלה לטובת האוכלוסייה הערבית המתרבה בקצב מסחרר. לא משנה אם הפלסטינים מבחוץ או הערבים מבפנים יזכו בה. בכל מקרה כתוצאה מכיבוש ישראל על ידי פלסטינים או השתלטות ערביי ישראל על ידי השגת הרוב הדמוקרטי, היהודים יהפכו למיעוט לאומי מדוכא. לישראל יכולה להיות משמעות אחת בלבד – כמדינה יהודית, מקום שבו הזכות המלאה ליהודים לחיות. מכל בחינה אחרת לארה”ב יש יתרונות רבים על ישראל.

אם ישראל מתכוונת להתמודד בגבורה עם פעולות הטרור הערבי מתוך הקו הירוק – מדוע לא לעשות את זה כבר עכשיו? אם ישראל מסוגלת לדכא את האינתיפאדה הפלסטינית – למה לה בכלל לסגת, במקום לגמור אותה כבר כעת, ולהרחיב את גבולותיה שלה? הגנה פסיבית לעולם לא יעילה. אף אומה אינה יכלה להתחבא בתוך גבולותיה. רק הגנה פעילה, הבנויה על קונספט הדיפת האויב ורדיפתו בתוך שטחו, יכולה להועיל. הגנה פסיבית לא הועילה להתנחלויות, היא לא תועיל גם לישראל כולה. חומת ההפרדה תפתה את הפלסטינים לתקוף כפי שחומות ההתנחלויות משכו את המחבלים. אין הבדל רב בין הגנה פעילה להתקפה. אם ישראל מסוגלת גם לזה וגם לזה – מדוע לה לסגת- למה לא לתקוף?
במשך דורות הייתה ירושלים במרכז המודעות הנוצרית: היום הם מוכנים לוותר עליה ליהודים או לערבים, ויבוא היום וגם ערבים יהפכו לאדישים לירושלים. נוצרים יכולים שוב להחזיר את חיבתם אל העיר. העולם לא מזמן הציעה לעשות את ירושלים לעיר בינלאומית בחסות האו”ם. אם ישראל תפגין חולשה, העולם הנוצרי מסוגל לחזור לרעיון, לבטל את הריבונות הישראלית ולקבוע חסות של ארגונים בינלאומיים עליו. דת לא נעלמה מהפוליטיקה העולמית.

הקו הירוק הטוב