אם תקופת כהונה ממוצעת של שרים בממשלות ישראל בעשור האחרון הינה פחותה משנתיים – מי שולט במדינה? מינויים פוליטיים הנודדים ממשרד למשרד ואינם מומחים בשום תחום. בתקופת כהונתם הקצרה, השרים אינם מסוגלים לרכוש את הידע ולנהל את המשרדים. שרים חדשים מבטלים את תוכניות קודמיהם כדי לבסס את מעמדם. פעילי מפלגות מקבלים את תפקידי השררה כדי לנצל אותם ליחסי ציבור ולקבלת שוחד. חילופי שרים פירושם רק אחד: אתה כבר גנבת מספיק, עכשיו – תורי. השלטון שייך למנכ”לים הנצחיים. גם שוחד עובר דרכם – שרים החוששים מחקירות מקבלים ישירות רק מחוג מאוד מצומצם של אנשים.
הסוציאליזם הישראלי יצר את מדינת הבירוקרטים. בירוקרטיה מתחזקת הודות לריכוזיות הכלכלה, ניהול טוטליטארי, מונופולים ואיגודים של הסתדרות העובדים. הרווח או הפסד אינם תלויים במומחיות אלא בקשרים. בירוקרטים תומכים בשמאל כי השמאל מרכז ומנהל. שרים-ליבראלים נתקלים בשביתות וחבלות, ונכשלים. לבירוקרטים יש קשרים טובים עם מערכות החקירה והמשפט שלעולם מורכבים מאנשי שמאל.
זה מסביר את התגובה של המערכת לנוער הגבעות – צעירים שבחרו לחיות בהרי יהודה ושמרון חיי אוהלים ורעיית צאן, הרחק משלטון החוק הישראלי. הרי הם יוצרים תקדים מסוכן של העדר התלות במערכת הבירוקרטית. משטרים טוטליטאריים משגיחים על כל אזרח, וכל פתח מילוט קטן יוצר הזדמנות להצטרפות אחרים, וגם יוצר תחושת הזדהות של רבים עמם.
ביטול הריכוזיות ומעבר לכלכלה חופשית יהרוס את הבירוקרטיה, ואת מקור עוצמתה – השמאל. ביטול הריכוזיות – אין לבלבל את המושג עם ההפרטה שמעבירה את נכסי המדינה לידי האוליגרכים אך משאירה את המושכות בידי הבירוקרטיה. הרס המונופולים, ביטול הריכוזיות ויצירת השוק התחרותי קודמים להפרטה.