נוח לישראלים לראות באולמרט את הרוע בהתגלמותו. העמדה הזאת פוטרת אותם מאחריות על חוסר המעש, על העדר המאמץ לשחרור ארצם משלטון השמאל. אולם לא הכול פשוט במקרה של אולמרט. הוא היה נציג נאמן לימין בתקופתו של בגין והצביע נגד הנסיגה מסיני. כראש ממשלה הוא לא המשיך את “ההתנתקות” וסרב להרוס את המאחזים הלא חוקיים. הוא נקט עמדה נוקשה ככל האפשר נגד ממשלת החמאס והפציץ ללא היסוס את עזה ואת לבנון. אולמרט סרב לתנאי של החזרת הפליטים ערביים לתוך ישראל כפי שהוגדרה על פי “מפת הדרכים”. הוא מושחת ככל האחרים אך ימני הרבה יותר. אולמרט לא מפנה את המאחזים כי הוא אינו מסוגל לגבש תמיכה במהלך הזה או כל פרויקט אחר. איש מושחת עם שאיריות הרעיון היהודי בליבו – מנהיג אידיאלי להיום.
מי יכול להיות לו אלטרנטיבה? ברק לא סרב לדרישתו של ערפאת להחזיר את הפליטים. נתניהו רימה את בוחריו ומכר את חברון לאויב. ליבני – חסרת כל ערכים יהודיים, שפוטה של האמריקנים ומסוכנת בפופולאריות שלה. התקפות השמאל על אולמרט מדברות בעד עצמם – הוא אינו טוב מספיק לאנטישמים השולטים.
לצערי אין לימין אלטרנטיבה טובה לאולמרט.