האוליגרכים הרוסים משמשים בישראל כסוכני השפעה של רוסיה. פוטין חיסל את כל האוליגרכים בארצו, אך השאיר ללבייב את חלק הארי של היהלומים הרוסיים. שותפו של לבייב, ארקדי גיידמק מעורב במעשי מרמה רבים כולל התכסיס עם חובה של אנגולה, מכירות נשק ועוד. גם לבייב וגם גיידמק נסקו במהירות הבזק מהתחתית אל פסגת העולם העסקי. ברוסיה זה אומר דבר אחד – מעורבות של הקג”ב/שירות הביטחון הרוסי.
היחסים עם אנגולה, צרכנית ותיקה של הנשק הרוסי, נמצאים במגזר העניינים של שירות הביטחון הרוסי שרותי ביטחון פדראליים של רוסיה ביקשו מאנגולה להעניק לרכבו של גיידמק מספרי זיהוי דיפלומטיים. פוטין מוכן לסבול את האוליגרכים הנבחרים תמורת קידום האינטרסים הרוסיים בישראל. ללבייב תפקיד משלו. ערוצי התקשורת שבבעלותו מקדמים את התרבות הסלאבית בישראל ומהללים את המנהיגות הרוסית . רוסיה דורשת לעצמה קרקעות בירושלים. סטאלין ראה בישראל את מעוז הסוציאליזם במזרח התיכון, תמך בישראל ב-1947-48 וסיפק את הנשק דרך צ’כיה ליהודים בארץ בזמן שאמריקנים הטילו אמברגו להספקת הנשק לפלסטין. פוטין ממשיך את המדיניות הזאת.
מאפיה רוסית-יהודית היא כלי אידיאלי לקידום האינטרסים רוסיים בארץ: אוליגרכים גונבים את רוסיה וחוזרים לשם כאל המפרץ השקט. יהודים רבים אינם חפצים להיטמע בחברה יהודית ומכנים עברית “השפה שלהם (של ישראלים)”. ליברמן מדגיש ומעמיק את הפילוג הזה.
גיידמק הוא לא הדמות לא הכי גרועה מבין משתתפי המרוץ לפסגה הפוליטית; קשה להיות גרוע מפרס או ליבני. איש מאפיה מכובד יכול להיות עדיף על פני פוליטיקאי חלקלק. אולם גיידמק לא יכול להתמודד עם פוליטיקאים ממולחים- אנשי יחסי ציבור בשכר מהללים את הצלחותיו אך סיכויו אינם גדולים מניסיונה של צ’יצ’ולינה. קהל הסקרנים הצמאים לשערוריות יכול להעניק לו מספר מנדטים בכנסת אך לא את הכוח השלטוני. זה רק יוכיח פעם נוספת את נבלותה של מערכת פוליטית הישראלית שבה כול האתרים מיועדים למכירה. ראש הממשלה יעניק לו תפקיד פיקטיבי, דוגמת משרתו של ליברמן, שבו לא יהיה צורך לעשות מאומה. מסיבות הקוקטייל של גיידמק רק מבליטות את השחיתות האליטות הישראליות הנדחסות בהם, אך האמת היא שהדבר לא מוסיף לו חברים. פעילותו הציבורית של גיידמק מתנקזת לחלוקת הכספים וניסיון לקנות את בוחריו – אך מימדי השוחד שהוא מעניק לתושבי הצפון ודרום לא מתקרבים ליכולות השוחד שלהם מסוגל אולמרט. אין לגיידמק תוכנית מדינית, התחליף לה הוא הכסף שהוא מפזר. אומנם, אנשים תמיד ייקחו כסף אך לא תמיד יצביעו בבחירות עבור בעל המאה.
הכסף בפוליטיקה קונה שלטון עד גבול מסוים. מועמדים זקוקים לכריזמה ולתמיכה של מפלגה פוליטית מכובדת. אין לגיידמק לא את זה ולא זה. הוא פועל על פי התסריט הרוסי הטיפוסי בו פוליטיקאי קונה את מקומו בפרלמנט בכסף. ברוסיה זה מצליח לעיתים קרובות אך לרוב אוליגרכים מפסידים בבחירות. אלה שזוכים למקום בפרלמנט מבזבזים על זה סכומי כסף עצומים. אם גיידמק מחפש חיסיון פרלמנטארי הוא צריך לקחת בחשבון שמשטרת ישראל חוקרת אנשים הנמצאים בעמדות רמות הרבה יותר מחברי כנסת. אם הוא שואף לעמדת ההשפעה כדי יותר להשקיע במפלגה פוליטית קיימת. אם הוא חולם על תהילה – היא אפילו לא באופק.
רוסיה מציפה את ישראל בגויים. בתקופת פוטין ארכיונים רשמיים העניקו לאנשים תעודות מזויפות המאשרות את שורשיהם היהודיים. הסוכנות היהודית שאיבדה את משמעותה עם תום העלייה לארץ אינה מתאמצת לבדוק את הזיופים ובשמחה מעבירה לארץ את המון הגויים. תמורת שוחד של מאות דולרים בלבד סלאבים רבים רוכשים תעודות מזויפות ומעבים את שורות סוכני ההשפעה של פוטין בישראל.