הרעיון של מדינה ליהודים בלבד מוציא גורמים רבים מכליהם. ההנחה הרווחת שמדינה ללא אויבים היא רעיון טוב מדי ליהודים. מישהו חייב להימצא בה כדי לעורר בה בעיות. לחלוצים האמריקנים היה מקובל לגרש את האינדיאנים, אולם עבור היהודים – לאו! השמאלנים בכל העולם שיבחו את בריה”מ שהעבירה אוכלוסיות שלמות ממקומם, והתעלמו מטיהורים אתניים בסין. מדינות שקמו על הטהרה האתנית השתקמו לאחרונה ביוגוסלביה לשעבר וכל העולם נוכח לראות את התוצאות העקובות מדם של העיכוב בהכרה הבינלאומית בהם.
היום אופנתי לחשוב שעבר זמנה של האכזריות ואין להקים מדינה על ידי הגירוש של האוכלוסייה המקומית מאדמתה. ברם שבטים אפריקאים רבים פועלים בדרך זאת והמערב לא מתרגש מכך. רק השקפת העולם האפוקליפטית יכולה להצדיק את הסברה שסדרי העולם הקבועים איבדו את עוצמתם הטבעית: מדינות מוקמות עד היום על חשבון הדמים, ורצוי – על חשבון דמם של האויבים. עם חידוש עצמאותן, מדינות בלטיות שונות דחקו מתוכם את האוכלוסייה הרוסית בהסכמה מלאה של בעלי בריתן האירופאים, וגם קזחסטאן – בעלת בריתה של ארה”ב - עשתה זאת.
לאורך ההיסטוריה, טיהורים האתניים התבצעו לא מתוך אכזריות לשמה אלא מסיבות רציונאליות. אומה בריאה לא סובלת כיבוש ונלחמת נגדו. עם נבון לא יכול להרשות לעצמו להשאיר את האוכלוסייה העוינת בתוך המדינה החדשה שהוא מקים.
יהודים אף לא מבקשים מדינה שגודלה סביר אלא בסך הכל פיסת קרקע. הבריטים גזרו עבור ירדן שטח גדול מישראל פי שלוש אך למרות זאת ירדן גירשה את הפליטים הפלסטינים ללא כל מחאה מצידו של העולם הנאור. השמאלנים יצרו מודלים רציונאליים דמיוניים של המדינה ומערערים נגד המציאות. הלאומיות – היא מציאות מוחלטת שמסירה מדרכה את כל היסודות של אינטרנציונאל ואיחוד הפועלים וכד’ שהניח השמאל. הקונספט של האומה הלאומית הרס את האידיאל שלהם. השמאל שונא את הלאום.
בעולם קיימות מדינות מונו-דתיות – ותיקן וסעודיה, מונו-אידיאולוגיות – ארה”ב, מונו-תרבותיות – רוסיה הממלאת כל דבר בתוכן פרבוסלאבי; מה רע במדינה מונו-לאומית – ישראל?
אותן מדינות ואותם עמים שבמשך דורות הכריחו את יהודים להסתגר בגטאות – היום לא מאפשרים להם להתבדל מהם במדינתם העצמאית.