דנמרק בשבילי היא מדינה מיוחדת. זו המדינה היחידה שהצילה את יהודייה בשואה. יוזמת ההצלה בדנמרק באה מאזרחים הפשוטים ולא מנציגי האליטות כמו בבולגריה.
אני ממעט לקרוא את העיתונים ולא אוהב קומיקסים וקריקטורות. ובכל זאת אינני רואה בקריקטורות על מוחמד כל פגם. על ישו הנוצרי מפרסמים דברים הרבה יותר עליזים.
הייתי תומך בדנים אם הם היו מפרסמים על מוחמד תועבה ממש. אני חייב להם. קיסינג’ר כותב בזכרונותיו שדה-גול סירב אפילו להעיף מבט בתמונות הטילים הסובייטים בקובה. הוא תמך באמריקנים בסכסוך הקריבי כמחווה על עזרתם בעת מלחמת העולם השנייה. זהו גם קו המחשבה שלי.
אני יודע שהסיפור על אזרחי דנמרק שיצאו לרחובות בענדם את הטלאי הצהוב זה אגדה בלבד. אך אני אוהב אותה. כולנו אוהבים אגדות.
היום, כשהמוסלמים מצאו את מפלט ליהודופוביה שלהם בסיפור הקריקטורות כולנו צריכים לענוד את הטלאי: לפרסם את הקריקטורות על מוחמד בכל אתר.