הקשקושים של המערב נגד האסלאם הם צביעות. לפני ארבעים שנה בלבד הסיסמה “משרתים את המדינה ואת האל’” הייתה מאוד פופולארית בארה”ב. קשה להבין את ההבדל בין עבודת האל של האמריקנים בוייטנאם לבין עבודת האל של המוסלמים בעיראק. אפשר להניח שאלוהים לא היה מוטרד במיוחד מהוייטנאמים.
אי-אפשר להוציא את הדת מהמשוואה הפוליטית. האמריקנים החילונים שומרים על סמלי הדת במדינתם: על שטר הדולר נמצא הכיתוב “אנחנו מאמינים באל.”! הקומוניסטים ניסו להחליף את הדת המסורתית באמונה הסובייטית בלנין אך נחלו כשלון. כשסטאלין היה על סף ההפסד במלחמת העולם השנייה הוא גייס את תמיכתה של שרידי הכנסייה שכמעט השמיד. במצבי משבר יש צורך באמונה איתנה ודת מספקת דוגמות שבדרך כלל לא מעוררות שאלות.
מעטים מסוגלים לבחון ולהעריך את אמיתות התיאוריות המוסריות: הרוב מקבל אותם באמונה. מוסר צריך אסמכתות חזקות כדי לאסור את נטיות ליבם רבות של ההמונים. החברה החילונית יצרה מערכות מוסריות חדשות – אחוות הפועלים הקומוניסטית במקום האחווה האנושית המקראית, למשל – אך תמיד נשענת על קדושתו של השלטון. החילונים מסוגלים ליצור דתות שלא מבוססות על אמונה בהיותו של עולם נברא על ידי הבורא, ברם הסובייטים דווקא ניסו לשלול את תורת הגנים ולהנהיג את ההכלאה של ליסנקו, אולם הם עוטפים אותם בכל הסימנים של פולחן דתי: הערצת הנביאים (לנין, סטאלין וכד’), טקסים ראוותניים (מצעדים ומסדרים למיניהם), העדר ביקורתיות כלפי דוגמות, וחוסר הסובלנות כלפי דעות הסותרות אותם. אמנם דתות חילוניות אינן יכולות לספק לבני-אדם את הצורך בקשר עם עולמות רוחניים ולכן, על פי הניסיון – מרומא העתיקה ועד בריה”מ וארה”ב - החילון של הפולחנים גרם לפריצת התופעה של עיסוק בכשפים ופולחנים פגאנים אקזוטיים.
לבני-אדם יש נשמה; גם אומה – אישות אנושית כללית - זקוקה לנשמה לאומית. אומה שואבת את חיותה מהרעיון היעוד הלאומי, יעוד כל שהוא. אלה יכולים להיות דת או אידיאולוגיה אחרת, שמתקבלים ללא עוררין על ידי האומה. למה להטיל ספק באידיאות ובאמונות? האם כל כך חשוב כיצד התהווה העולם? דת מספקת אמונה חזקה בערכים איתנים, וזה בלבד עושה אותה ראויה לתמיכה. כל שבט זקוק למדורה לרקוד סביבה. לא חשוב מה בוער בו – עצים מיער או גז מצינור – העיקר שהמדורה תמשיך לבעור.