הישראלים לא נוטים שמאלה, אדרבא – הם מתנערים מההשקפות הסוציאליסטיות שלהם. ההסתדרות פעילה רק במגזר הציבורי-ממשלתי. מפלגות השמאל הפוליטיות נמצאים בצניחה חופשית. רוב ישראלים תומכים בנקיטת צעדים חריפים ביותר כלפי האויב הערבי. שמאלנים אף לא מחו על הפצצות האוכלוסייה האזרחית של לבנון ב-2006. משאלים וסקרי דעת הקהל מראים שרוב מוחץ של מקרב הישראלים מייחל למדינה ללא ערבים.
מנחם בגין – מנהיגו של הארגון הצבאי לאומי – נבחר לראשות ממשלה כדי להחליף את ההנהגה השמאלנית, ברם במקום זה הוא מסר את סיני למצרים תמורת שלום על הנייר. יצחק שמיר, חבר לח”י – ארגונו הטרוריסטי של אברהם שטרן -”יאיר” – היה עקבי במדיניותו הסרבנית כלפי כל תביעותיהם של ערבים, אולם אף הוא בסוף דרכו החל להראות חולשה פוליטית. רבין נבחר לשלטון כיוון הציג קוו נוקשה כלפי ערבים, ללא וויתורים. אמנם מיד אחרי כניסתו לתפקיד הוא הפר את כל הבטחותיו לבוחר. למרות כל הרעש השמאלני מסביב רצח רבין ביבי זכה בבחירות, כי הבטיח לבטל את הסכמי אוסלו, אבל גם הוא שיקר והמשיך בוויתורים לערבים. שרון, המנהיג היותר כריזמאטי של הימין, נבחר כדי לדכא את ההתקוממות הערבית. במקום זה הוא גירש את יהודים מגוש-קטיף והשאיר את עזה בידי ערבים. לתבוע את ראשי ממשלה על הפרת אמונים אמנם מעשה מיוחל, אך הוא אינו לא מציאותי.
רוב הישראלים הם דתיים באופן מפתיע. למרות שטיפת המח האתיאיסטית בבתי-ספר, סובייטים וישראלים מתייחסים באופן שלילי לעבודה בשבת, גם אם לא במובן התלמודי. רובם ככולם צמים ביום הכיפורים ושומרים במידה זו או אחרת חגים יהודיים מסורתיים.
הפוליטיקאים השמאלנים הבוגדניים מתחברים לאויבי המדינה הערבים כדי לגבש רוב בהצבעות בכנסת בניגוד לדעתם של הרוב היהודי. היהודים עתידים לתלות פוליטיקאים רבים בבוא העת.