הליגה נגד השמצה מנגה את העיתונות הערבית על הקריקטורות האנטישמיות. אולם אותה ליגה הגנה לא מכבר על העיתונות הדנית בפרשת הקריקטורות האנטי-אסלאמיות. ישראל באותו זמן אוסרת לפרסם קריקטורות נגד ערבים. כל שלושת הגישות לעניין מנוגדות אחת לרעיה.
אם חופש הביטוי הוא נחלת הכלל אזיש לתמוך בזכותם של דנים לפרסם קריקטורות אנטי-ערביות. הערבים יכולים להשמיץ יהודים, אך יש לאפשר גם ליהודים להציג את ערבים בקריקטורות לפי ראות עיניהם.
מצד שני, יש להכיר בכך שהיחס לחירויות הוא דואלי: אנחנו שומרים על החרות שלנו ושוללים את החרות מאויבנו.
המערב ימשיך להציג את אסלאם באופן נלעג, אך יתקומם נגד מעשה דומה של מוסלמים כלפיהם.
ומדוע בעצם להסתפק רק בפרסום קריקטורות? הטלת פצצה אווירית על מערכת העיתון “אל-ותאן” הערבי תלמד אותם לקח – יהודים יש לכבד.
הכיתוב: הבית שלנו מבורך בחופש הביטוי- יותר נכון – מקולל…

…