המייחלים לטוב יכולים להיות מסוכנים. עם כל הדיבורים על ידידות והטפות המוסר ברוח ג’ימי קארטר – ארה”ב מתמידה בליבונו של הסכסוך הערבי-ישראלי. לא שישראל נוהגת בתבונה יתרה. הרי הפלסטינים אינם יכולים להתקיים על יסוד החקלאות הפרימיטיבית שלהם והם אינם מסתגלים לאף תחום אחר בכלכלה המודרנית. הם שורדים הודות לשני מקורות מימון: ישראל (מקומות עבודה והעברת כספי המיסים) ואירופה עם ארה”ב (קצבאות הפליטים מהאו”ם ותמיכה כספית ישירה לממשלת הרשות). אילולי ישראל וארה”ב, הפלסטינים היו נעלמים מזמן, והבעיה איתם. הם היו נכחדים, מהגרים והיו מתרבים פחות. ישראל הייתה מתמודדת מול קבוצת כפרים קטנים ולא עם מדינה אכולת השנאה כלפי ישראל.
מחנות הפליטים הפלסטינים הם תופעה ייחודית. באף מקום בעולם לא היו מחזיקים את הפליטים במחנות, ללא עבודה, בכוח – על ידי קצבאות מהאו”ם הגורמים להעמקת השנאה למצב.
אפשר בקלות להתגבר על הבעיה הפלסטינית – צריך להפסיק לממן אותם.