יחסה של ממשלת ישראל למקומות הקדושים מתאפיינת בשנאה חולנית ליהודים דתיים ולאומניים.
אולמרט אישר את בנייתו של הצריח החמישי במסגד בהר-הבית. המסגד הזה -אל-חראם-א-שריף – הוא חסר חשיבות בעולם האסלאם. עולי רגל לא ביקרו אותו כאשר הוא היה בשליטתם של הטורקים, הבריטים או הירדנים. רבבות המוסלמים ממצרים, ירדן או אירופה לא מתנקזים לכיוון מסגד אל-אקצא. כל עניין שמגלים המוסלמים במקום הזה הוא פוליטי, ולכן הישראלים מוותרים עליו לאויב, ללא כל קשר לדת.
גבעת הקפיטול אינה מרכז הלאומיות האמריקנית, אך האמריקנים לא ימכרו את המקום הזה ולא יוותרו עליו לטובת יחסי שלום עם אף אחד. הקרמלין הוא אתר חדש יחסית – במשך מאות השנים טובות ביותר בהיסטוריה הרוסית, הממשלה לא ישבה בו. אולם רוסים הקריבו עשרות אלפים של חיילים ואזרחים כדי למנוע השתלטות הנאצים על מוסקבה. לעומתם שני מקומות אלו, הר-הבית היה המרכז הרוחני עבור היהודים במשך אלפי שנים, ההר בירושלים הקדושה שאליו כיוונו יהודים את תפילותיהם. חיילים יהודים שכבשו את ההר ב-1967 בכו מאושר. והכול כדי שמשה דיין יצהיר שהוא אינו זקוק ל-”וותיקן היהודי”, וימסור אותו לירדנים…

היהודים החילונים צורחים בפחדנות שאנחנו לא יכולים להרוס את מקדשי המוסלמים כדי לפנות את המקום לבנייתו של בית-המקדש השלישי שלנו. הרי אנחנו לא ברברים, ולא רדיקאלים דתיים, אנו ליבראלים האדישים לרעיון הלאום. יריבינו לפחות פרגמאטיים, הם לא צודקים, אך הם נבונים. פעולות הממשלה מוצדקות רק אם מטרתה היא הרס היהדות. נניח שלא נהרוס את המסגדים שנבנו בכוונה תחילה על שרידי מקדשנו, למרות שכל אומה אחרת הייתה מטהרת את אתריה המקודשים מנטע זר. אבל להוסיף עוד מבנים נכרים? ממשלת ישראל לא כל כך אדישה ללאומיות: לא מזמן היא אסרה לבנות באותו מקום בית-כנסת. ממשלת ישראל לא סובלנית כלפי כל הדתות – היא מתנגדת יהדות.
צעדיה של ממשלת ישראל בהר-הבית מסוכנים מבחינה פוליטית. ממשלת ישראל אפשרה את האוטונומיה הכמעט מוחלטת של הירדנים בהר. הממשלה התעלמה מהעובדה שהירדנים מנעו את כניסתם של יהודים למתחם עד 1967. גם ממשלת ישראל – שומו שמים! – מונעת את כניסת היהודים להר – וזאת אחרי שהיהודים שחררו את האתר וסיפחו את ירושלים. ערביי ישראל, שונאי ישראל, שולטים בהר ומשתפים פעולה עם אויביה.
ישראל הזמינה את הטורקים לפקח על העבודות במתחם, ברם, זה לא הרגיע טורקים, ועורר התפרצות מצד הטורקים-המוסלמים. אולמרט פתח את שערי ירושלים לרוסיה. עיר הקודש עומדת להפוך למערת הנחשים האנטישמיים.
שנאה אינה יודעת גבולות. מדיניות הממשלה הישראלית המתעבת את הדתי והלאומי – בסופו של דבר מחלישה את ישראל בהתמודדותה עם אויביה הערבים.