המבקרים המאשימים את ממשל בוש בבזבוז מיליארדי דולרים בעיראק מפספסים את השאלה מרכזית: מדוע בכלל צריך לשלם על בנייתה מחדש?
מלחמות נועדו לגרום נזקים. תוכנית מרשל המהוללת לא הייתה גורם מכריע בשיקומה של גרמניה אחרי מלחה”ע השניה. הנאצים שהיו מבודדים כלכלית ופוליטית ותחת איום השילומים התאמצו לרסן את התדרדרות הפיננסית ובנו כלכלה משגשגת תוך שש שנים.

ארה”ב משלמת על שיקום מפעלי הנפט על ידי חברת “הליברטון”. תעשיית הנפט אינה זקוקה לסבסוד. לשלם לקבלנים אמריקנים סכומי עתק עם תוספות סיכון על עבודות שהעיראקים בעצמם – אולי באופן מרושל – יכולים לעשות? זאת – שערורייה! העיראקים גם רואים שעבודות ורווחים זולגים לארה”ב וזה מכעיס אותם.
העלאת העלות המדוברת ב-17%– זה מעט מדי. אם לקחת בחשבון את אי-הסדר הכללי המתרחש בעיראק אפשר להעריך בין חצי לשני שליש מכספי החוזים נגנבו. המבקרים עובדים רק על פי הניירת, הנפקת ניירות מסירה כל חשד. הם לא בודקים את איכות הביצוע של העבודות ולא את עצם ביצועם. שכר העובדים, המרקיע שחקים עבור העיראקים וגבוה מאוד מבחינת האמריקנים, לא מעורר שאלות בכלל.
שיקום עיראק מזכיר את הריגת פיל ענק כדי להשיג את השנהב שלו. תמורת שוחד ברמה של חצי-אחוז מחוזה, או אפילו תמורת מתנת חינם, פקידי הממשל והפנטגון מבזבזים מיליארדים, קובעים את מדיניות ארה”ב בעיראק וגורמים נזק לצבא ארה”ב ולמשלמי המיסים.

טרוריסטים עיראקים מבצעים את עבודת המבקרים. בארה”ב קבלנים לא ישרים עלולים להעלם מהשוק.