ההסכם שהושג במכה הוא ניצחון של חמאס. ממשלת האחדות הפלסטינית הוקמה על בסיס דרישותיו: אי-הכרה במדינת ישראל, זכויות פלסטיניות על כל ארץ-ישראל,השבת פליטי 1948 לישראל, ועוד מספר דרישות דומות החוזרות ונשנות בהסכם. ההסכם בעצם נותן לגיטימאציה לחמאס כשותף פוליטי עיקרי של הפת”ח “המתון” הנהנה מהכרה בינלאומית. עד כה החמאס היה מנודה, והוא חשש מבחירות חדשות: פלסטינים-פרגמאטיים לא יכלו להרשות לעצמם שוב להצביע בעד החמאס שגורם לבעיות. כעת החמאס הוא מעין פת”ח, רק טוב יותר: הוא מוכר, הוא דואג, הוא מביא כסף, והוא מתנגד לישראל בעקביות. לבוחרי אבו-מאזן יש כל הסיבות לערוק לחמאס.
אמיר סעודי עשה את מה שירדן ומצרים לא הצליחו: להשכין שלום בין החמאס לפת”ח. זה אומר הרבה על ההשפעה הסעודית על החמאס. בן-ברית של ארה”ב מסבסד ארגון טרור שפועל להשמדתו של בן-ברית אמריקני אחר! האימפריה הרומית מנעה פעולות של בגידה שכאלה.
הסעיף המפורסם של ההסכם לפיו הפת”ח משאיר בידיו את השליטה במשרד הפניםהוא סתמי. כוחות הביטחון במילא היו נאמנים לאבו-מאזן. החמאס בעצם קיבל את השליטה על הממשלה, בשילוב גינוני כבוד סמליים כלפי הפת”ח.