החלטתו של בוש בנוגע לתקיפה בבגדאד נובעת כנראה מההצלחה בפלוג’ה. עיר שלווה בתקופתו של סדאם הפכה למעוז המרד לאחר הכיבוש האמריקני. אחרי שכל העולם ראה את גופות האמריקנים החרוכות תלויות מתחת לגשר, ארה”ב הייתה חייבת לפעול. המתקפה הראשונה על פלוג’ה נתקעה בגלל ההססנות האמריקנית והאבידות בקרב האוכלוסייה האזרחית. לאחר שהמתקפה הופסקה המורדים שוב השתלטו על העיר. המורדים נחלו ניצחון גם בזכות הכוח המזוין וגם בזכות כוחה של התקשורת, במיוחד “אל-ג’זירה”.
הקרב השני על פלוג’ה נוהל ביתר נחישות ללא התחשבות בסיכון אזרחים. נגרם נזק מרבי למורדים, והמבצע היה דומה לזה של סדאם בג’וג’איל. לעיתים הנחתים חסמו נתיבי הבריחה לגברים – גם אם לא היו חמושים - השתמשו בזרחן לבן, והרסו את העיר. צעדים ראוותנים היו מחוייבי המציאות.על כל פנים, נהרגו רק בין אלפיים לחמשת אלפי עיראקים – חלק קטן מהמורדים. הנחתים ספגו אבידות קשות: כ-800 הרוגים ופצועים. המורדים התפזרו לכפרים הקרובים, ולמרות שפלוג’ה הושקטה, מחוז ענבאר נשאר בשליטתם.
בוש מנסה להציג לציבור את הטקטיקה של מניעת ההסתננות חוזרת של המורדים, בה השתמש בפלוג’ה. לאחר טיהורה של העיר, האמריקנים הגבילו את התנועה בו עד כדי חלוקת תעודות זיהוי ביומטרי לתושבים. זה הקשה על ההסתננות אך לא מנע אותה לחלוטין. ההתנקשויות בנציגים אמריקנים בפלוג’ה נמשכות.
השיטה שבקושי עבדה בפלוג’ה הנידחת לא תצליח בבגדאד ההומה עיתונאים. מרדף אחרי המורדים בהכרח תגרום לפגיעה באזרחים וכלי תקשורת ערבים ומערביים גם יחד ירעישו עולמות בדיווחי זוועה. לא בגדאד – שכונת סער לבדה גדולה מדי מכדי שיהיה אפשרי לכתרה. תנאי צפיפות אוכלוסין בשכונות העוני הבגדאדיות שונות מפלוג’ה: הם לא מאפשרים תקיפות מהאוויר, והם הופכים את הקרבות על כל בית ובית למבצע מסובך ויקר מבחינת האבדות לאמריקנים. הנחתים שפעלו בפלוג’ה הם כוחות מיוחדים, אמיצים, בעלי מפקדים עם ראש פתוח, המוכנים לשקול פעולות מקוריות. כוחות הצבא הרגיל הם טובים אך פחות גמישים – תנאי הכרחי להצלחה מול המורדים.
לצבא ארה”ב יש תכונות טובות רבות אך גם חסרונות, והעיקרי שבהם – מוסריות. החיילים יודעים היטב להרוג, אך הפוליטיקאים דורשים מהם לפעול במגבלות בלתי-אפשריות. המטרה של הטרוריסטים היא לעורר אימה. למען המטרה הם מוכנים להתערות בתוך האוכלוסייה האזרחית ולהזמין את ההתקפות אמריקניות עליהם. הם מתעלמים ואף מעודדים אבידות משני הצדדים. המורדים ממומנים ומיומנים היטב, וגדושים במוטיבציה דתית ואידיאולוגית, חסרי רחמים. דרושים שנים רבות של דיכוי אכזרי כדי לחסל את התמיכה הציבורית במורדים ולנצחם. אולם הכוחות האמריקנים מוגבלים בזמן. המבצע יימשך כל זמן עד שכלי התקשורת והסנאט יצעקו “חרם!”
דמוקרטיה הגונה וליבראלית לא הוכיחה את עצמה במלחמות המוטלות בספק.