הוויכוחים הפנימיים שהתעוררו כעת בתוך הדמוקראטיות הליבראליות מזכירים את עשרות השנים האחרונות של הדמוקרטיה באימפריה הרומית. השמאל האמריקני מפקפק בצדקותה של המלחמה בעיראק בזמן שחיילי ארה”ב נהרגים בה. כמה עצוב למות בעד מטרות מפוקפקות… עורכי-דין ליבראלים משגיחים מקרוב על התנהגותם של אזרחי ארצם כלפי אזרחי עיראק והעצורים שביניהם. כמה זה מדכא: להרגיש שבבית מעדיפים שתמות אך לא תפגע בטעות באויבך. הסנאט מאיים להפסיק את מימון המלחמה. אין כל רצון לסכן את חייך אם אתה עלול שלא לקבל את השכר. .
הגנרל ג’ורג’ קייסי בעצם הפסיד את המלחמה. כשעמד והגשים את המטרות הפוליטיות הבלתי מציאותיות ווכשמסר את נפש חייליו הוא בחר לפעול על פיהפקודות היבשות. כתוצאה מזה אלפי חיילים הוקרבו קרבן למען הקריירה של גנרל קייסי. ישור הקו הפוליטי שלו לא חמק מעיני הממונים עליו והוא קודם לתפקיד ראש מטה צבאות היבשה. כשנתקל פנים-מול-פנים בסנאט הלא ידידותי הוא “נגח” את הרמטכ”ל באומרו שהיה מסתדר עם שני גדודים נוספים במקום החמישה שביקש הנשיא בוש. אז מדוע הוא לא הסתדר, אם כך? הרי בתקופתו היה ברשותו כוח גדול עוד יותר? מה טיבו של מפקד המעריך את הגדלת הכוח ב6%? שינוי המערך הטקטי היה נותן לו את אותו ריכוז הכוח.
הטענות האמריקניות שהגדלת הכוח הצבאי בעיראק נחוץ כי אין לאכלוסיה המקומית כוחות להגנה סבירה הם איוולת. הצבא העיראקי היה מספיק חזק כדי להדוף את ההתקפות המסיביות של צבא האיראני במלחמה הארוכה והמתישה. סדאם הקים כוחות משטרה יעילים בזמן קצר מתקופת הכיבוש על ידי צבאות-הברית. אנשי כוחות הביטחון העיראקים יכולים להיות מגויסים ולצור מערכות יעילות תוך חודשים ספורים. ברם, ההנהגה השיעית לא חפצה בכוחות הביטחון הסונים. מצד שני השיעים אינם מעוניינים בהקמת כוח אתני-פונדמנטליסטי ואנטי-איראני. הסונים היוו את הכוח המרסן מול השיעים, כוח דיקטטורי אלים, ללא ספק. שיעים לעולם לא ירסנו את עצמם. בתנאי השקט יחסי ברוב שטחו של עיראק אין לשיעים כל עילה להתקומם נגד הפונדמנטליסטים המקומיים. מספר עשרות מקרי מוות אלים ביום – לא כל כך הרבה ע”פ אמות המידה המוסלמים. ברם,אם המטרה היא מדינה דמוקראטית עם רוב השיעי ובטחון מרבי לאוכלוסיה – אזי הכוחות האמריקנים הם היחידים שיכולים לשמור על הסדר בעיראק.