היהדות, ורעיון המדינה היהודית אינה סותרת את הדמוקרטיה. זה אולי נשמע מפתיע, מכיוון שהרעיון הדמוקרטי מיד מעלה את תרחיש האימים של ערבים המצביעים בקלפי על ביטולה של מדינת ישראל. אולם האמת היא שלערבים אין באמת זכות כזו בדמוקרטיה.

מהי דמוקרטיה? הדמוקרטיה האתונאית הקלאסית לא העניקה זכות הצבעה לכולם.לא לחברים חדשים,ולא לילדיהם. אם זה נשמע לכם אנכרוניסטי דעו שזהו הנוהג כיום ביפן – שם אזרחות ניתנת רק ליפנים אתניים. דוגמאות פחות דמוקרטיות אולם קבילות קיימות ללא סוף. איחוד האימיריות הערביות, מדינה מוסלמית לתפארת, ומופת לכלכלה ליברלית- מגבילה את מתן האזרחות לערבים בלבד. להודים ואיראנים שחיו במדינה לפני תקומתה לא קיבלו אזרחות. לא אוהבים את איחוד האמיריות? קחו לדוגמא את ארה”ב: המדינה הליבראלית ביותר בעולם אוכפת מגבלות הגירה אתניות, ובכך היא מווסתת את ההרכב האתני של המדינה.
ערבים רבים בישראל הם למעשה טריים בארץ הזו. משפחותיהם היגרו לכאן מסודאן, מצריים, ומקומות אחרים בתחילת המאה העשרים. מעמדם דומה מאוד לזה של המהגרים המודרניים בארה”ב, או לפחות מעמדם של האיראנים באיחוד האימיריות הערביות. ישנם פלסטינים רבים שחיים כאן מזה מאות שנים. הבעיה היא הגדרת המילה “כאן”. אבותיהם התקבצו בגליל בעוד שמרבית ישראל בנויה על מישור החוף שהיה ריק מאדם ברובו. אזור השפלה שהיה כולו ביצות וחול אינו מכיר את הערבים. מדינות רבות מפלות נגד אוכלוסיות מקומיות. אין צורך לפנות לדוגמה הברורה של טיבטים ואוגורים בסין. עד לפני כמה שנים, צרפת- דמוקרטיה ליבראלית למופת – אסרה שמות ברטוניים, ואת השפה הברטונית.

הסמליות היהודית בפוליטיקה הישראלית אינה יוצאת דופן. מדינות אירופאיות רבות, כולל אויבתנו- שבדיה, הציבו צלבים על דגליהם. כמעט בכל מדינות אירופה, הנצרות היא דת רשמית לפחות מבחינת החגים הלאומיים.בבריטניה וצרפת, אין שום הפרדה בין דת ומדינה.

חוק השבות הישראלי אינו יוצא דופן. גרמניה מעודדת את הגרמנים ברוסיה לשוב. כך עושה גם פינלנד ומדינות אחרות.

הדמוקרטיה לא יכולה להכריע הכל. רוב אמריקאי אינו יכול להצביע על שיעבוד המיעוט, כמו גם מפלגה בקונגרס שנהנית מרוב ואינה יכולה להצביע על הוצאה מחוץ לחוק של יתר המפלגות. מאז יוון העתיקה, כל הדמוקרטיות היו רפובליקאיות- בכוונה שחלק מההחלטות הן סגורות בפני הליך קבלת החלטות דמוקרטי. במונחי הדמוקרטיה הליבראלית, אין הבדל בין רפובליקה שאוסרת עבדות מרצון, ואיסור עבודה בשבת. בשני המקרים, האוכלוסיה מגבילה מעשים פרטיים רצוניים למען טובת הכלל.

הדמוקרטיה יכולה לשרת כל מטרה: גרמניה הנאצית וברית המועצות היו דמוקרטיות עד מידה מסוימת: לו היו הקומוניסטים מתירים מפלגות אופוזיציה, סטאלין בכל זאת היה מנצח. האפגאנים,שאיבדו מיליון וחצי איש בהתקוממות המוג’אהידין במימונה של ארה”ב, והעיראקים, שאיבדו מיליון איש באנראכיה שיצרה ארה”ב במדינתם, יביעו סקפטיות לא קטנה בתועלת של השיטה הדמוקרטית.

הדמוקרטיה שנכפתה על ישראל בידי באקדמיה הליבראלית והשמאל היא אוטופיה בלתי אפשרית. זהו שורש הבעיה. עמים מצאו כבר איך להתקיים תחת כל שיטת משטר: אנשים מוצאים איך לעקוף איסורים, לשפר בעיות שלטוניות ולהפוך כל סדר חברתי לאפשרי. היהודים יכולים לחיות ללא בעיות תחת משטר דמוקרטי- אך זו חייבת להיות דמוקרטיה אמיתית, ולא שיטת משטר עם אפס ערכים. החברה, על פי הגדרתה, בנויה סביב ערכי בסיס, וערכים אלה מבדילים בין חברה אחת לשנייה. חברה שלא ניחנה בערכים שאינם פתוחים לדיון תיטמע עד מהרה. שוויון חברתי בין ערבים ויהודים אינו מהווה בעיה, אולם אין בכלל מקום לדבר על שוויון פוליטי- שכן אז תחוסל המדינה היהודית.

ושוב, זו אינה בעיית הדמוקרטיה כפי שנהוג לקיימה: צרפת היא מדינה צרפתית, וחוקתה אוסרת מעמד רשמי לשפות מיעוטים. מצריים היא רפובליקה ערבית למרות שיש בה אוכלוסיה גדולה שאינה ערבית. רוסיה קרויה על שם העם הרוסי,למרות שחיות במדינה מאות קבוצות אתניות אחרות. לא משנה כמה מהגרים יחיו בסקוטלנד, היא עדיין תיקרא על שם הסקוטים. הפראנקים והאנגלו סקסים מזמן הסתלקו, אך שמות המדינה נשארו. על כן, הקבוצה המרכזית לא חייבת להיות רוב, היא בכלל לא חייבת להתקיים שכן זהות המדינה רוקמת עור וגידים משלה. לעיתים זהות לאומית היא דבר מזויף מלכתחילה: הבאסקים והקטלונים לא מזדהים עם הספרדיות.

רק הכרה בעובדה שהדמוקרטיה לא חייבת להיות נטולת ערכים – ובעיקר שהיא לא חייבת להיות מוכתבת על ידי ערכי דעת הרוב – יכולים למנוע את השחיקה בישראל. בשונה מהיהודים הליברלאים, הערבים לא מתכוונים לוותר על תרבותם כדי לכונן מדינה עיוורת. אם היהודים כולם יחליטו מחר על מדינה עיוורת, הערבים יקפצו על ההזדמנות בכדי לשנות את צוויונה של המדינה לערבית.

חשבו על דוגמה אחת: כיום מדינות ערב משקיעות באזורים הרגישים בישראל. הסעודים קונים נדל”ן בירושלים והגליל, והירדנים משלמים על הבנייה הפלסטינית הלא חוקית. כאשר ערבים קונים דירה בניין, היהודים עוזבים עד מהרה- והערבים חופשיים להשתלט על שכונות שלמות. מדינה עיוורת לא תוכל למנוע מהסעודים לקנות את כל ירושלים. הפתרון טמון בהכרה בערכים יהודיים ואכיפתם על הכלל. כשם שיש קוד לבוש בותיקן, כך יהיו חוקי לבוש ברובע היהודי. הערבים מוזמנים לרכוש דירות ברובע היהודי, אך הם חייבים להתלבש כחרדים, לשמור שבת בפומבי, ולא לבנות מסגדים. דמיינו לעצמם מואזין שמעיר את תושבי בוסטון בחמש בבוקר. אני מניח שגם הליבראלים הרגישים ביותר ירצו לסגור את המקום. צרפת אסרה על רעולת בבתי הספר, מה רע אם בישראל יאסרו אותן במקומות ציבוריים? חייבים לעגן את התרבות היהודית בחוק כדי לא לאפשר לאף אחד לאיים עליה. שבת הוא יום מנוחה ושישי הוא יום עבודה. עברית היא השפה הרשמית היחידה, הדת היהודית והמדינה הן סימביוטיות זו לזו, ואין חוקי שריעה למוסלמים – אם הם רוצים הנשא שילכו לרבנים. טקסים מוסלמים יתנהלו בפרטיות, ללא עצרות וללא מואזין. שחיטת בעלי חיים תתבצע רק במקומות המורשים כדי למנוע שחיטה מוסלמית – אסור שתהיה אוטונומיה כלשהיא למיעוטים.

הדמוקרטיה הישראלית שונה מאוד מהדוגמה האירופית הלא כל כך ליברלאית. בשום מדינה אירופאית אין מיעוט עוין שמהווה 34 אחוזים מהציבור הצעיר. לשום מדינה מערבית אין עסק עם מיעוט גדול שהיה בעל המדינה לפני כמה עשרות שנים בלבד- ושפצעיו עוד מדממים. מיעוט שחולים להשתלט על המדינה בשנית. מוסר אינו משתנה, רק המציאות: האירופאים אינם צריכים לדכא עוד את מיעוטיהם הלאומיים. הם מזמן עברו את השלב הזה ויכולים להרשות לעצמם ליבראליזם. מצבה של ישראל עם הערבים גרוע בהרבה ממצבם של הבריטים עם צפון אירלנד. לפחות צפון אילנד היא מובלעת קלה לגישה שאינה שואפת לכבוש את לונדון. צפון אירלנד של ישראל משתרעת מהגליל ועד לבדואים בדרום. המדינה כולה בוערת. לאור אי שקט כה קיצוני, מדיניות ליבראלית נראית כהתאבדות.

אולם הם נראים לא טבעיים בכל מקום. מאז אפלטון, ובעת המודרנית- רוסו – אנשים שהציעו הנדסה חברתית ניסו זאת על חברות שלמות. הניסוי הקומוניסטי- דמוקרטיה עיוורת, ותהליך השלום, הינם חלק מאותה שרשרת. ניכר שאותן הקבוצות שמתנגדות לניסויים בבעלי חיים דוחפים לביצוע ניסויים ביהודים. האם דמוקרטיה מעין זו תעבוד? הסדר החברתי שהם רוצים לישראל אינו של דמוקרטיה קלאסית ולא של דמוקרטיה למופת. לכל היותר הם מציעים היפותזה בלתי ישימה שאפילו אינה אידיאליסטית, אלא הרסנית. בכך שהם מסרבים לדמוקרטיה יהודית ראליסטית, הליבראליזם העיוור שלהם סולל את הדרך למשטר ערבי.