סנקה האנטישמי התלונן שהאימפריה הרומאית הריחה כמו נרות שבת. ספירה אופטימית קובעת שמספר היהודים דאז עמד על 9 מיליון, כחמישית מאוכלוסית האימפריה. מספר גורמים היו אחראים להצלחה זו: ציניות רווחת אודות דתות אנתרופומורפיות עם כוהנים מושחתים, הרגל פוליתיאיסטי לפלרטט עם אלים חדשים, והשפעה יהודית (כרגיל, על רקע עוני קיצוני של מרבית היהודים.)

הגורם המכריע ביותר היה גישתם הסובלנית של חז”ל. אין לנוס סיבה לפקפק בדבר הברית החדשה אודות הפרושים ש”חצו את הים והיבשה כדי למצוא מומר אחד.” פעילות זו הושלמה בין היתר על ידי חצי יהודים יראי שמיים שקיבלו על עצמם מצוות בסיסיות – הרבה יותר משמקבלים רבנים רפורמיים. רעיון היהודי למחצה נטוע בתורה – הגר. המילה תורגמה לא נכון ונעשה לה עוול – היא תורגמה כ”זר”. אולם הגרים היו מתגיירים למחצה שלא עסקו בעבודה זרה וקיימו פחות או יותר את אותן המצוות של היהודים.

לא היה זה חורבן המקדש שהוביל להצלחת הפרושים על הצדוקים. האיסיים, כת נוספת שסבבה סביב פולחן המקדש, שרדה גם בלעדיו. חז”ל הצליחו למשוך פגאנים עשירים ועתירי השפעה כיראי שמיים וכך הפכו לקול היהודי בעיני העולם הפגאני. בסופו של דבר הפכו חז”ל מנציגי היהדות בחוגים פגאנים לנציגי היהדות באימפריה כולה. וכך הפכה היהדות הרבנית ליהדות עצמה- בעיני העולם ועצמה.

בעולם המודרני, רבנים תפסו את מקומם של הצדוקים: שמרנים קיצוניים ומתנגדים להרחבת היהדות. בגלות הם מפגרים אחרי התנועה הרפורמית. המצב עצוב במיוחד במציאות בה העולם בשל לקבל את היהדות. אפילו בקרב הנוצרים, אנשים רבים מפקפקים במערכת היחסים בין ישוע לאביו ומעדיפים קשר עם אל מופשט חסר גוף. הם לא כולם יהפכו ליהודים, אולם הרבה מהם יכולים להתחיל לקיים מצוות- שעל פי הבשורות, ללא כתבי פאולוס- אמורות גם לחייב את הנוצרים.
הברית הטמאה בין הממסד הרבני ומדינת ישראל – שהוקעה על ידי הרמב”ם – מיזגה בין הגדרת היהדות הדתית והפוליטית. חז”ל נלחמו על זכותם לקבוע מה היא היהדות, אבל המינוס הוא שכל זרמי היהדות מקבלים הצדקה בישראל- וכולם זוכים לחוק השבות. כך מצאנו עצמנו עם 140 אלף אתיופים. אפילו בהנחה שהם באמת יהודים, ומרביתם אינם, אי אפשר להחשיב אותם יהודים במובן הלאומי או הפוליטי. בפחדם מפני הגירה רבת מימדים של מעולם השלישי לישראל- רבנים הציבו מגבלות בלתי הגיוניות על תהליך הגיור.

יש על כן לקבוע הבדל בחוק בין יהודים לאומיים ודתיים. חז”ל הכירו בהבדל ואסרו על גרים להנשא ליהודיות. יש לעודד את הגרים לחבור אלינו ולהגביר את מאמצי המרת הדת. אנחנו זקוקים לתומכים ברחבי העולם. אם הם אינם רוצים לעבור טקס מילה- בסדר- הכירו בהם לכל היותר כיראי שמיים. לאחר ארבעה דורות, כאשר יאבדו אנשים אלה את עברם הפגאני, הם יהפכו ליהודים. מי שהיו עימנו כבר ארבעה דורות ראויים להיחשב בני ישראל.

בכך פתרנו גם את בעיית נישואי התערובת. נניח ונשוב למנהג רבני עתיק יותר, שאין לו אגב ביסוס תורני, והוא שילדים שנולדים כתוצאה מנישואי תערובת כיהודים למחצה לכל היותר והתירה להם להינשא רק לכשמותם. בכך, כל המשפחות שנישאו בנישואי תערובת יקבלו הכשר בו ברגע, אולם רק לאחר ארבע דורות יוכלו להנשא עם יתר עם ישראל. ברגע שמחויבותם ליהדות תוכח במבחן הזמן, הם מוזמנים לבוא בקהלנו. אולי זה לא צודק, אולם זה הפתרון היחידי שבאמת ישים בקנה מידה רחב.