הקיטוב בין החמאס לפת”ח הוא מלאכותי. הם נלחמים על כספי התורמים: מי יקבל את המשכורת – כוחות הפת”ח או חמושי החמאס? בקדחת-הזהב הזאת החמאס נשען על האהדה של הרחוב הפלסטיני ועל תמיכתם של מדינות ערב, והפת”ח המושחת מזעיק לעזרתו את ישראלים והאירופאים. החמאס מוכר למוסלמים תקוות-שווא אנטי-ישראליות, והפת”ח מוכר לאירופאים הבורים הצהרות על תהליך השלום. בפנייתו אל הקהל המוסלמי פת”ח נוקט עמדה אנטי-ישראלית בדיוק כמו החמאס. כדי לזכות במיליארדי דולרים של סיוע אבו-מאזן מוכן להציג בפני טלוויזיה הישראלית את עטו, המוכנה לחתימת הסכם השלום – הוא ילחם עד חורמה נגד החמאס על כל הקופה של סיוע-החוץ.
אחד ממתכונים המוצלחים של כל מלחמה הוא התשת האויב, צבאית וכלכלית, והוא מתאים נגד האויב הערבי. כדי להפסיק את “שפיכות הדמים” ברש”פ על ישראל לעצור כל העברת הכספים לרשות, ולמנוע את סיוע-החוץ.
נ.ב. בקרבות-רחוב בעזרת מקלעים וטילי-כתף, הפלסטינים הרגו מספר עשרות מאנשי הכוחות החומשים שלהם. אמנם, אויב מסוכן…