לסירוב העיקש להאמין באלוהים יש סממנים המזכירים אנטישמיות. אתאיסטים כבדים מאמינים בהרבה מאוד דברים. הם מאמינים בקומוניזם או בדמוקרטיה, בחוכמת המדיניות הכלכלית של הבנק המרכזי, ובבטחון חסכון הפנסיה שלהם. הרבה הנחות שהם מקבלים אינן באמת נכונות- ואף ברות הפרכה, כדוגמת אמונתם במדיניות הממשל. חלקן אינן ניתנות להוכחה, כדוגמת תיאוריית המפץ הגדול. אולם כולם משתגעים כששואלים אותם אם הם מאמינים באלוהים. מדוע?

אני טוען שאנשים לא מוכנים לקבל שיש ישות נעלה מהם. אפילו הפוליטיקאי הגדול ביותר הוא עדיין אדם כמוך, באותו המובן שגם דוגמנית העל המצליחה ביותר היא עדיין בחורה כמו השכנה ממול. אולם מצד שני אנשים כן מקריבים עצמם למען מנהיגים בשר ודם- כדוגמת סטאלין. אולם האמת היא שאנשי מרוממים את עצמם בכך שהם מתאחדים כאספסוף מיליטנטי. הם מתנגדים למנהיג בתחילה, אולם לאחר מכן שואפים לחבור אליו. באותו המובן- ניתן להגיע למצב דומה עם אלוהים. אנשים דתיים מבטלים את מצפונם האישי ורואים בעצמם כלי שרת של אלוהים – ולכאורה זוהי עמדה יוקרתית. הגשר בין אתאיזם ודתיות מוגזמת הוא מסוכן ביותר: מומרים מקבלים את חוסר חשיבותם בהשוואה לאלוהים אולם טרם מוכנים להתמזג עימו. מצב זה מרתיע אנשים רבים: הם אינם רוצים להרגיש עצמם נחותים לאל. זוהי הגישה מאחורי האנטישמיות- כולם שונאים את העם הנבחר.

אולם פיתוח אמונה באל היא דבר משתלם. במקום לריב עם העולם על הפרטים הטכניים של המנדט הבריטי כהוכחה לזכותנו על הארץ, כמה פשוט יותר יהיה אם כולם יכירו בהיותנו העם הנבחר ובמתנה שנתן לנו אלוהים. כמה קל יהיה לגייס את העם להלחם עבור ערי ה’ מאשר על גחמות של ממשלתנו המושחתת. אכיפת חוקי התורה יפתרו בעיות רבות בארץ: אכיפת חוקי השבת ומנהגי הקורבנות, והוצאה מחוץ לחוק של כלל הדתות והזרמים מלבד היהדות האורתודוכסית – יובילו לעזיבה מרצון של ערביי ישראל. באמת לא תמצאו עבודה זרה בערב הסעודית ובותיקן- מדוע שנסכים לכך בישראל? אולי לא נבנה את בית המקדש, אבל עבודות ההכנה לקראתו יאפשרו לנו להחריב את מסגד אל אקצא – איזו ממשלה נוצרית מערבית תוכל להתנגד לכך שהיהודים פשוט מקיימים את חוקי התורה. אולי לא נוציא להורג הומוסקסואלים, אולם הוצאת המנהג מחוץ לחוק תהיה צעד חשוב בביטול הליברלאיות ההרסנית.

ומלבד זאת, תמיד נחמד לאכול ארוחת שבת לאור נרות.