תגידו מה שתגידו, אך קיימות עובדות במציאות. היהודים ממלמלים על דו-קיום בשלום, הערבים – על ג’יהאד. למערב, לליבראלים, לדמוקרטים, לשמאלנים – יש להם את צרור ההצהרות שלהם. פוליטיקאים ממלאים את האוויר בתוכניות מדיניות. כל זה חסר תכלית. מה שחשוב הוא שהיהודים מבקשים לבנות מדינה של תרבות זרה על חבל ארץ שמיליארד-וחצי מוסלמים משוכנעים שהוא שלהם. לא יהיו לא שלום, לא סובלנות ולא רצון טוב.

באירופה התנהלו מלחמות על שינויים דתיים מזעריים ואידיאולוגיות אוטופיות. הצדק או המעמד המשפטי לא מהווים שיקול: לאמריקנים לא היה איכפת מהצדק כאשר הם מימנו את המוג’הידין שרצחו מיליוני אפגאנים, היהודים נישלו את הפליטי 1948 שחלמו לשוב לביתם, ולערבים לא איכפת מהזכויות ההיסטוריות של יהודים על ארץ-ישראל.
הליבראלים מכריזים על הדמוקרטיה שהיא אינה מכירה בהבדלים אתניים. יהודים חילונים הולכים שבי אחרי תיאורית ההגדרה העצמית האינדיבידואלית של שפרינגר לפיה כל אדם מצטרף ללאום המוצא חן בעיניו. בחיי המציאות אנשים מבדילים בין קרובים וזרים, אומות אכן הגדירו את עצמם, ואנשים בני אותה התרבות מעדיפים לחיות בסביבה נוחה, ללא נכרים וסוטים.
עמים ומדינות מעולם לא התקיימו באחווה אלא באדישות הדדית או תחת איומים הדדיים מרתיעים. ארה”ב כבשה וסיפחה רק שליש ממקסיקו כי כיבושה הכוללת היה גורם התקוממויות תכופות. גרמניה התעלמה מבלגיה עד שיום אחד כבשה את כולה. הערבים סובלים את ישראל רק מפני שלא הצליחו להשמידה במספר מלחמות, וימשיכו לסבול אותה כל עוד צפויים להם הפסדים במלחמות.
אין הסדרים צודקים, כל אומה תופסת את השטח לפי יכולתה להחזיק בו. בזמן שהיהודים דנו על מטרות לאומיות ושאיפותיו של העם הערבי בריטים גזרו מהם שליש מארץ המובטחת לטובת טראנס-ירדן – אז מדינה של 250 אלף בדואים.
עקרון הוויתורים הדדיים הוא מליצי: ארה”ב הליבראלית וייטנאם הקומוניסטית פלשו ללאוס – המדינה השלווה ביותר בעולם. לא איכפת לערבים שהיהודים זקוקים למדינה – מדוע היהודים צריכים לדאוג למדינה עבור הפלסטינים? כשרעבים שודדים את חנויות המזון נוטים לסלוח להם – היהודים יכולים לדחוק את הערבים מאותו האחוז האחד של השטח שבידי העולם הערבי.

התפיסה הקולוניאלית ודילול האוכלוסייה המקומית אולי אינם מוסריים אך זו היא הדרך היחידה להקמת מדינות. הפלסטינים שונאים את היהודים שדחקו אותם מחוף הים אל הגדה המערבית הלא פורייה. הם לא ישנאו אותנו יותר אם אנחנו נדחוק אותם הלאה לירדן. ליהודים נדמה שהערבים ייהנו מלחיות כמיעוט במדינת ישראל. חוץ מהעובדה שהערבים בטוחים שיהפכו לרוב, זכרו שיהודים וויתרו על התענוג הזה בפלסטין הערבית המנדטורית. עמלנו הרבה ונאבקנו על מנת לחיות במדינתנו ברוב יהודי. בני-אדם אינם אוהבים לחיות תחת כיבוש זר בארצם. לאורך כל ההיסטוריה האנושית דילול ופיזור של האוכלוסייה מקומית הייתה השיטה היחידה למנוע מרד.
אין דמוקרטיה מוחלטת. ערים-מדינות יווניות לא אפשרו סטיות מהתרבות השלטת ולא העניקו אזרחות לנכרים. בעלי הברית דיכאו את המשטר הדמוקרטי בגרמניה וכפו שינוי של מערכת הערכים בה. אמריקה הליבראלית קבעה בתוכה את השיטה של כור ההיתוך ככלי בהתמודדותה עם ההבדלים התרבותיים, אסרה על קיומה של המפלגה הקומוניסטית וקבעה את המכסות למהגרים לפי אזורים אתניים. דמוקרטיה וליבראליות אינם נמתחים עד לביטולה של המדינה או דיכויו של העם המייסד אותה.

שלום הוא דבר מעולה! כולנו רוצים בשלום. אך הוא לא בא כתוצאה מדיבורים אלא אחרי שאחד מהצדדים הותש במלחמה והוא מגיע למסקנה שעדיף לו פשוט להיות. שלום כפוי יכול להתקיים על הנייר אך לא במציאות. התובנה שהשלום עם הערבים לא יבוא בזמננו מעציבה, אך זוהי עובדה. להשלות את עצמנו בהסכמי שלום-סרק פירושו לסכן את ילדנו שיופתעו מעובדות החיים.
ז’בוטינסקי מתאר את החייטים הלונדוניים בלגיון העברי. הם היו אנטי-ציונים, אך הם השתכנעו מעובדת המלחמה וכתוצאההצטרפו ללגיון, נלחמו בגבורה, ואיבדו כל קשר עם פלסטין בסיומה של מלחה”ע הראשונה. התלהבות אידיאולוגית היא בת-חלוף והרת אסון. הליכה של אנשים תמימים לפי דרכו של העולם יכולה לחזק את האדם ואת העם, בוודאי את היהודים.
מדרש תלמודי מספר על ארבעה חכמים שבקרו בעולם הבא. אחד מהם מת, השני השתגע והשלישי הפך לאפיקורס. רק רבי עקיבא חזר בשלום. רבי הסביר: רבי עקיבא ידע שהתעסקות במיסטיקה היא עניין רק של סקרנות, אך צריך לחיות בעולם המעשי. תובנה זו הצילה את רבי עקיבא. האם זה יציל גם אותנו?

פרשת גלעד שליט מדגימה את סוג של אידיאליזם חסר תכלית. בזמן המלחמה חיילים נהרגים, נופלים בשבי. אך יש להתמקד בתמונה הרחבה ולא על בפנים פרטיות. הישראלים חייבים להבין שיש מחיר לחיים בסביבה עוינת. להתנות את המשא והמתן המדיני בשחרור הרב”ט שליט היא דבר טיפשי. אם יש סיכוי למשא ומתן ההתניה גורמת לאובדן חיי רבים. הענקת משקל לאירוע סטטיסטי חסר משמעות משחקת לידי החוטפים ומעודדת חטיפות נוספות.