חוקי הבסיס של היהדות תקפים לגרים החיים בינינו: התורה מחייבת אותם לצום בכיפור, לא לעבוד בשבת, ולהשמיד חמץ בפסח. בדומה, נאסר עליהם לחלל את שם ה’. זר מצרי היה חייב בחוק היהודי מכיוון שעברותיו היו מוחצנות, הוא חי בינינו, והיה קשור לעם היהודי בדרך אמו.
במסורת חז”ל, היהדות עוברת דרך האם, בזמן שהזהות השבטית היא אבהית. זה מותיר משפחה מעורבת ללא שבט וללא אדמה. הטענה שמשפחות מעורבות היו מתנחלות בשטח אדמת האם אינה מעשית: היא לא ירשה את האדמה ופיזית לא היה לה היכן לגור. נשים התגוררו בשטח של הבעל. הטענה שגבר עובר לבית אשתו מדמיין חברה מטריארכאלית, שלא הייתה קיימת בחברה היהודית הבדואית. הסדר שכזה היה הופך את מעמדה של האישה הנשואה בתערובת לרם יותר מזה של האישה הנשואה ליהודי. אישה הנשואה לגוי הייתה מקבלת אדמה בעוד שאחותה הנשואה ליהודי הייתה נותרת בלי דבר. התורה לעולם לא הייתה מתירה הסדר שכזה.
חז”ל קיבלו את הפטרנליזם לכל אומות העולם. ר”י מצטט את מסכת קידושין 67 ב’ “וילך בן אחר אביו” בכדי לטעון שהתרבות תמיד הייתה פטרנליסטית. פרעה כמו כן הורה להרוג את התינוקות היהודים הזכרים כאשר ביקש להשמיד את העם. חז”ל סותרים ללא יותר מדי הוכחות שהיהדות הייתה פטרנליסטית, כפי שהייתה בעמים אחרים, עד מתן התורה בסיני. זה סותר את הדוקטרינה האחרת שלהם שאבות האומה דבקו בחוק לפני שהוא ניתן לאומה כולה. עזבו את זה שאבותנו נישאו לנשים פגאניות מבלי לחשוב פעמיים.
בפועל, נשים יהודיות אכן נישאו לזרים שהתיישבו בארץ ואימצו מנהגים מקומיים. הם חיו בעיירות מבלי לרשת קרקעות, או שהם שכרו שטחים. אם גר תושב קיים מצוות, ילדיו היו יהודים על פי דתו החדשה של האב. אם האישה נישאה לגוי אז ברור שהילדים קיימו את דרכו של האב. לכל דבר ועניין, היהדות הייתה אבהית.
יהודים על פי אב זכו ליחס חשדני: ויקרא 25:45 מבדיל בין “אחיך”, לבין “גר תושב”. גישה ספקנית זו אינה מפציעה: גרים חסרי אדמה יכלו לקום וללכת. אולם לאחר מספר דורות הגרים נטמעו בחברה ואף הגיעו למשרות רמות בחברה היהודית.
ביהדות חז”ל, הכניסה לדת היא דתית בעוד היציאה היא ביולוגית. כדי לחבור לאומה יש צורך בגיור, אולם ילדיו של יהודי שעבר טבילה לנצרות נחשבים עדיין יהודים. הגדרה עקבית יותר תהיה: “ילדים של משפחות יחסית יהודיות- הם יהודים”. אישה זרה שמתחנת עם יהודי ונותנת את כל כולה לעם ישראל – ילדיה יהודים. מוכי השנאה העצמית משלום עכשיו אינם באמת מסוגלים להעביר נפש יהודית הומיה לילדיהם.