היכולת הגרעינית של ישראל הינה מהוססת במובן מסוים. הבעיה היא לא רק פחדנותם של היהודים שמונעת מהממשלה לראות בנשק כלי יעיל. הבעיה היא, שאנחנו לא יודעים אם הנשק בכלל יעיל.
לא פחות מ 5-6 ניסויים נדרשים עד שמגיעים לעיצוב מושלם לפצצה גרעינית, אך ישראל ביצעה בדיקה אחת בלבד, לפני עשרות שנים. כל העיצובים החדשים מעולם לא נבדקו ויולידו פיצוץ זניח לכל היותר. ישראל אינה רוצה לסכן את כושר ההרתעה שלה על ידי חשיפת עיצוב פגום. הטענות למספר גדול של פצצות גרעיניות (סביב 200) מעלה ספקות לגבי היכולת המבצעית שלהן.
בהשוואה לישראל, מדינות אחרות מצליחות מאוד. בעידודה של תפוצת הנשק הגרעיני הפקיסטני, עשרות רבות של מדינות נמצאות במרוץ לעבר פצצה. תפוצת הנשק הגרעיני אינה ניתנת לעצירה, שכן מדובר בטכנולוגיה פשוטה בת שישים שנה. לפני מאתיים שנה, אף אחד לא יכול היה לדמיין מחבלים עם טילי סטינגר. עשרות שנים מעכשיו, אף אחד לא יהיה מסוגל לדמיין את הטרוריסטים ללא פצצות גרעיניות.
מחירו של הנשק הגרעיני נמצא בהישג ידם של טרוריסטים ומדינות עניות. עם ארסנל פקיסטני של כחמישים פצצות, מישהו כמו א.ק. חאן לא צריך יותר מ -50 מיליון דולר עבור כלי נשק. חאן אפילו פחות עבור העברת ידע מרכזי ללוב, ידע אשר היה עולה מיליארדים לו היו מפתחים אותו לבד.
הרתעה יכולה לעבוד רק על בסיס מספרים: מדינה עם 200 פצצות מרתיעה מדינה עם חמש. הרתעה פועלת רק אם נהוגה בעקביות: התקפות גרעיניות על אתרי הגרעין של אויבים הן חובה, והן חייבים להיות אירוע שגרתי ולא יוצא מן הכלל.
ההבדל בין טרוריסטים ומדינות סוררות הינו חסר משמעות מבחינת הרתעה: בדיוק כמו טרוריסטים, צפון קוריאה, ובמידה רבה, איראן – אינן מפחדות מנקמה גרעינית. הן איבדו מיליוני אנשים במלחמות הקודמות לא יאבדו מספר גדול יותר בהפצצה גרעינית.
נזק גרעיני אינו אפוקליפטי. הנשק לא יכול להגיע לישראל על טיל: גם אם איראן תשפר את הטילים הבליסטיים שלה, היא לא תסכן נשק יקר מול ההגנה האווירית הישראלית. חוץ מזה, שמתקפת טילים בליסטיים תחשוף את התוקפן ותגבה ממנו תגמול. במקום זאת, נשק גרעיני יועברו לתוך ישראל בבטנו של מטוס נוסעים או על סיפונה של ספינת משא. מחבל מתאבד במטוס פרטי יכול להפעיל את הפצצה זמן קצר לפני הנחיתה בבן גוריון. ספינת משא יכולה להתפוצץ בנמל לפני הבדיקה. במיוחד במקרה המאוחר יותר, של פיצוץ בגובה פני הקרקע, הנזק לא יהיה גדול – פחות ממניין האבידות בנפש שספגה ישראל במלחמת יום הכיפורים.
תפוצת הנשק הגרעיני הופכת את סיפוחן של יהודה ושומרון לריאלי. מספר רב של ערבים ביישובים ישראלים עלול להרתיע מפני התקפה גרעינית של טרוריסטים. נכון, הערבים הם מטרד, אבל הם שוליים לעומת פיצוץ גרעיני. עם זאת, ניתן תוך מספר דורות להפוך אותם לישראלים לאומניים על פי המודל הצרפתי. ערבים ששירתו בצה”ל, שאסורים מהנצחת הנכבה, ויתכחשו למגעים עם מדינות אויב, יהפכו לשכנים טובים. סיפוח גם יאפשר פיזור של האוכלוסייה היהודית מן הערים הגדולות, וישלול את ישימותה של מתקפה גרעינית, לפחות כל עוד לטרוריסטים יש מטרות מפתות יותר בארצות הברית, שגבולה הארוך קל יותר לחדירה מאשר ישראל הקטנה.
תוך מספר חודשים לתוך הקדנציה האומללה שלו, אובמה הצליח להרוס את ההבנה שבירה שממשל בוש הגיע אליה עם צפון קוריאה לאורך השנים. עם רטוריקה חסרת הגיון נגד הניסויים הגרעיניים שערכה צפון קוריאה, אובמה נתן לקומוניסטים את התירוץ המבוקש עבור ניסוי גרעיני. בכך שלא לסייע להם כפי שהתחייבה ארה”ב בהסכם, אובמה הפך את הגרעין הקומוניסטי להימור שאי אפשר להפסיד בו: מצבם מול אמריקה לא יכול היה להיות יותר גרוע.
בטווח הקצר, כישלונו של אובמה להתמודד עם צפון קוריאה מגדיל את תלותן של מדינות האזור בארה”ב לשם הגנה. בטווח הארוך, מדינות אלה יפתחו נשק גרעיני משל עצמן ויתעלמו מארה”ב.