לאנרכיה אין שום קשר לפציפיזם. אנארכיה היא אמצעי בזמן שפציפיזם הוא מטרה. הדמוקרטיה, בדומה, עובדת היטב הן בשוויץ הפציפיסטית והן ברומא העתיקה המיליטנטית.
האנרכיה יכולה להיות צורת שלטון מדכאת, כמו כל קהילה, ממש כמו באוטופיה של רוסו. הדוגמא היחידה של תנועה אנרכיסטית גדולה, תנועתו של נסטור מקנו, הייתה מיליטנטית, ולא הסבה יותר מדי תשומת לב לזכויות אדם.
אפילו התנועה האנרכיסטית הליבראלית ביותר תאלץ להלחם בתחילה כנגד התנגדות ממשלתית.
קהילות אנרכיסטיות יכולות לפגוע בזכות לבעלות פרטית על קרקע. עיירות כמעט אנרכיסטיות אי אז במערב הפרוע נוסדו על אדמות שהופקעו מעמים מושמדים. לאור התיאוריה האנרכיסטית, אין כל פסול בחלוצים היהודים שגזלו אדמות מהתושבים הערביים הקיימים. אנרכיה היא תופעה פנים חברתית. היא עובדת רק בין אנשים שמסכימים לה ואינה מונעת את דיכויים של אויבים.
מבחן הלקמוס לכל הסכמה הינה האם זו תוכל להתקיים בהעדר שלטון חוק מפקח. ההיסטוריה ראתה מקרים רבים בהם שבאים ללא ניהול ממשלתי פינו לעצמם אדמות. אם יעזבו אותם לנפשם ויאפשרו להם להתחמש, המתנחלים יוכלו להשתלט על הגדה כולה כפי שהשתלטו היהודים חסרי המדינה ב47.
ניתן לטעון שפלסטינים מסתמכים על תמיכה ממשלתית כדי להיאבק ביהודים. הטרור מתאפשר בזכות תמיכה כספית ומוראלית של ממשלות ערביות. מאז הסכמי אוסלו – האיחוד האירופי אף מסייע להם. בשונה מהיהודים שלפני 48′, הפלסטינים מסתמכים בלעדית על כסף ממשלתי ולא על מימון פרטי, מה ששולל מהם את היכולת לטעון למאבק אנרכיסטי.