בדיון טלויזיוני ישן מול הרב כהנא, אהוד אולמרט ביטא את הטיעון השגור נגד טענותיו: לערבי ישראל אין כוח אלקטורלי מספיק גדול כדי להוות סכנה דמוגרפית. על כן ישראל תוכל להמשיך להיות מדינה דמוקרטית כל עוד מספרם של הערבים קטן. חוסר הכנות בעמדה זו אינו הדבר המקומם, שכן אל לנו לצפות לכנות בפוליטיקה (למרות שהיינו מצפים מהשמאל שיעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהוא מנכס לעצמו). הבעיה היא שגישה זו פסולה מכל וכל: המדינה המתקבלת אינה יהודית, ולעולם אינה בטוחה מפני המיעוט.

דמוקרטיות המערב חושבות שהן לא מסכנות יותר מדי כאשר הן מדברות בשם הליברליזם. במצב הגרוע ביותר בשבדיה, המוסלמים יהפכו למספיק מרובים כדי להצביע על הורדת הצלב מהדגל. לא סיפור גדול. זה רק סמל ללא כל תוכן. ההנחה היא שהמהגרים לא יוכלו לשנות את פני המדינה מכיוון שאין לה באמת פנים. אולם זוהי טעות. לכל מדינה יש פנים, גם אם לא ניתן להגדיר פנים אלה או לתמוך בהם חוקית. במקרה הישראלי, המוסלמים יוכלו לא רק להצביע על סמלי המדינה, אלא על המדינה כולה: בכך שיספחו את הגדה ויעניקו אזרחות לפלסטינים, ישוו בין יהודים וערבים, ויקטינו את תקציב הביטחון.

אין דבר שלא ניתן לדחוף לקצו ואז להפכו על פיו. הליברליזם יכול לאפשר לאדם למכור עצמו לעבדות. החופש לאפשר לאחרים לקחת אותו ממך. הדמוקרטיה עושה בדיוק זה כאשר היא מתירה למוסלמים בשטחה לחיות על פי חוקי השריעה. עד למאה ה-19, גם היהודים קיבלו אוטונומיה משפטית באירופה, אולם מסיבות ביטחוניות אין לאשר זאת למוסלמים. הם אינם כנועים לחברה כשם שהיו היהודים. המוסלמים רוצים להשתלב באירופה תוך שמירה על בידול. בכך הם כופים על החברה להסכים לערכיהם, כשם שעושים הומוסקסואלים במצעדי גאווה. מדינות שמטפחות רב תרבותיות חורצות למוות את תרבותן המקורית, ויותר מכך- חורצות למוות את עתידן כמדינה אחת. ישראל מאפשרת לערבים אוטונומיה משפטית, תרבותית, אדמיניסטרטיבית, ולשונית- שילוב שמבטיח דבר אחד- צמיחת הלאומנות.

בצרפת, מהגרים מוסלמים מתפרעים פה ושם, אך בגדול זוהי קבוצה שומרת חוק. רצונם להיטמע הופך אותם ליחסית פטריוטים. מספר המוסלמים בצרפת הינו זעום, הם לומדים בבתי ספר ציבוריים, וניכר שהדובר השני התבולל. הדבר שונה מאוד בישראל. כאן הערבים מספיק מרובים בכדי לנהל חיי קהילה עשירים ולהישאר נבדלים תרבותית, לזכור את מכאוביהם, ולחכות להזדמנות להעלים את ישראל בקלפי. מדיניות טמיעה נוקשה כמו בצרפת אולי תעזור כאן: ניתן לשלב לילדים ערביים בבתי ספר יהודיים, להביא לפירוקן של ערים ערביות בסירוב לתת היתרי בנייה, ולכפות על הערבים שרות צבאי. אבל היהודים לא יסכימו לאף אחד מהצעדים הללו. מדוע?
מהגרים מוסלמים לצרפת יהפכו בקלות לצרפתים בעלי דת מוסלמית. מחוץ למסגד הם יהיו צרפתיים ככל גאלי אחר. הם ידברו צרפתית, יתגאו בצרפת, יהנו מהמטבח הצרפתי, ישרתו בצבא צרפת, וישנאו את בריטניה. ערביי ישראל לעולם לא יתגאו במדינתם- שיום העצמאות שלה היא יום הנכבה שלהם. הם לעולם לא יילחמו בלב שלם בצה”ל נגד מדינות ערב. קבוצות מוגדרות על פי רוב על ידי אויביהן- ולערבים והיהודים יש אויבים שונים.
ערביי ישראל מרובים מדי בכדי להיטמע בחברה ולפתח זהות ישראלית. הם לא מסוגלים לבדל את עצמם מיתר הפלסטינים כשם שהפלסטינים בידלו עצמם מסוריה בעבר. התנהגות זו נוגדת את האינטרס הכלכלי שלהם, אבל לא פעם בוחרים בני אדם באינטרסים לא רציונאליים על פני חומריות. זהו כשל רציונאליסטי נוסף: ללא היכולת לצפות מאורע מורכב, השמאל מכריז עליו כלא רציונאלי. אולם מה רציונאלי יותר מאשר לשים את ערכי הקבוצה מעל אינטרס אישי- מכיוון שהקבוצה מספקת להם ביטחון ומסגרת חברתית בה הם יכולים ליהנות מזכויות אישיות. ערבי ישראל צודקים כאשר הם מבינים שהיהודים לעולם לא יפסיקו לחכות להזדמנות לגרש אותם- לא משנה כמה טוב יהיה המצב. ערביי ישראל לעולם לא יהיו ישראלים.