סדאם, האויב המושבע של הטרוריסטים המוסלמים, שאף איימו על שלטונו, הציג מחוות כלפי הפלסטינים: 25,000 דולר למשפחתו של כל שאהיד. רוב מדינות ערב תמכו בשאהידים הפלסטינים (הגיבורים, למעשה). הדבר לא נחשב לתמיכה בטרור, לעומת התמיכה האיראנית.

בקשר להפגזת תל-אביב בסקאדים אפשר לחשוב שסדאם החמיץ בכוונה (הרי אי-אפשר להחטיא עיר שלמה). מצד אחד הוא עשה רושם של מלחמה עם ישראל, מצד שני עשה הכול כדי לא לגרור את תגובה הישראלית.
אין דרך לשנות את העולם המוסלמי. המתכון הוא הרתעה וענישה. הדחתו של סדאם מהשלטון הייתה עונש מספיק חמור על סירובו לשתף פעולה עם האו”ם.
עיראק היא מקום לא מוצלח לענישת ראווה של עולם האסלאמי. ערב הסעודית מגדילה את כוחה הצבאי באופן מסוכן. עבדול קאדר חאן כנראה מחזיק בארצו מספר פצצות אטום שנעלמו בפקיסטן.
התוכנית הגרעינית של איראן נחשפה עוד לפני הפלישה לעיראק. העולם המוסלמי ראה בסדאם בוגד, ולא מחיזק מעוז ההתנגדות לאמריקה. הפלישה לעיראק הפכה אותו לכזה.

האם יש עניין בהשכנת הדמוקרטיה בעיראק? הבחירות בעיראק גרמו ליצירת הברית בין השיעים המקומיים לבין איראן. מאזן הכוחות לא נעים. לבנות משטר דמוקרטי-ליבראלי בעיראק הוא רעיון טוב, אך לא ניתן להגשמה.
אחרי שהאמריקנים בגדו בבעלי בריתם באסיה, החל שם הרג המונים. מאוחר יותר ארה”ב נעמדה לצדהצבא האדום נגד הפלישה הוייטנאמית. הקומוניסטים הם רוצחים, אך האם ניתן היה להקים בוייטנאם משטר חילופי? בסייגון הוכח שלא. הכיבוש היה יכול לעכב את ההשתלטות הקומוניסטית או הפונדמנטליסטית, אך לבסוף משטרי הדמים יקומו כי חלק מספיק גדול של האוכלוסייה חושב שהאידיאולוגיה שלהם מספיק מושכת.

כעת, אחרי שארה”ב פתחה את תיבת פנדורה בעיראק (כפי שקרה גם בוייטנאם) מלחמת אזרחים תמשך שם, עם או בלי הנוכחות האמריקנית. בסיום הכיבוש מלחמת אזרחים תגיע לשיאה ובסופו של דבר ימצא דיקטאטור מקומי חזק שיתפוס את השלטון. כל עוד הכוחות האמריקנים יישארו בעיראק האבידות יהיו מתונות יותר מאשר בעיראק החופשית, אך מלחמה זוחלת יכולה להמשך יותר זמן. לא ברור גם מדוע האמריקנים צריכים לשלם בחיילים ובדולרים על טבח האחים בעיראק.