אנשים הסוברים שבני-אדם מתפתחים מנטאלית, או שהחברה האנושית מפיקה לקחים מטעויות העבר, ראוי שישקיעו מחשבה בהשוואת מלחמת עיראק למלחמת וייטנאם. אחרי שהמלחמה נגד הפרטיזנים הקומוניסטים נחלה כשלון חרוץ, ממשלת ארה”ב החליטה להגדיל את מצבת כוחותיה שם ארבע מונים. לאורך ההיסטוריה האנושית למדו מצביאים מנוסים שכמות לא מכפרת על האיכות, במיוחד בנחיתות טאקטית, ובוודאי – אסטרטגית. פקידי הפנטגון מתעלמים מהעובדה הזאת.
ב-1967, עם ההגעה למסקנה שמלחמה הסתיימה, תנועת מחאה השאירה את המאבק בידי הליבראלים. לאחר מכן, בינואר 1968 החל המבצע “טט” שלא איפשר לארה”ב להסיג את כוחותיה באופן ראוי, ופתח פרק חדש במלחמה, היותר אכזרי ועקוב בדם. גם בעיראק ההסדר הראוי יכלול את המחוות למפלגת “הבעת’” ולפונדמנטליסטים האיסלאמיים, ולכן ארה”ב לא תוכל להסדיר את עניניה בעיראק כפי שלא הצליחה לעשות זאת בוויטנאם. אימונו של הצבא המקומי לא הביא תועלת בוויטנאם ולא יהיה יעיל בעיראק כי לצבא הזה חסרה מוטיבאציה. אמריקנים הימרו על הבוגדים, שוויתרו על שאיפותיה הלאומיות או אידיאולוגיות. האם חייל ראוי לשמו יסכים שהכובשים יאמנו אותו כדי להלחם נגד בני עמו? גם שיטת שילובם של מדריכים אמריקנים בתוך הצבא המקומי לא הוכיחה את עצמה. צבאות מקומיים נחלו כשלון וכוחות ארה”ב נאלצו להלחם במקומם.
שתי המלחמות יביאו להיווצרותם של בריתות מוזרות, שלא היו מביישות גם את קאליגולה: עם “הצבא האדום” ועם הפונדמנטליסטים השיעים, למעשה – עם איראן, ואולי עם סוריה.
לאחר הכישלון בוייטנאם ארה”ב חיפשה את מזלה במקומות נוחים יותר – לאוס וקמבודיה. כעת המבצעים “אתר וחסל” עוברים לסומאליה.
במלחמת וייטנאם צבא ארה”ב נאלץ לבצע הרג אזרחים המוני. בעיראק המשימה הזאת נמסרה לידי הפונדמנטליסטים השיעים שבינתיים תומכים בממשלה הפרו-אמריקנית.
את המלחמות בוייטנאם ובעיראק אי-אפשר לנצח. בהעדר מטרות ברורות השיטה היחידה היא מלחמת התשה אינסופית.
בוש מוכן להשלים עם עיראק דמוקראטית יחסית, כל עוד היא לא תומכת בטרור. בזמנו של סדאם, עיראק הייתה כמעט דמוקראטית ולא תמכה בטרור. למה היה צריך לפתוח נגדו במלחמה?
בניגוד לשנות ה-60, שכבת הצעירים הפעילים פוליטית לא קיימת היום. אמריקנים בגיל העמידה יותר סובלניים ל”אכזריות מתונה” ולא יתנגדו למלחמה כל עוד הנטל הכספי לא יהפוך לבלתי נסבל. קל לעמוד במחיר שנמדד בחיי חיילים .

קולונל ג’וזף בלאס: “הם צעירים, הם אידיאליסטים והם מתעבים את אכזריות ביחסי אנוש. כשיגדלו הם יהיו חכמים וסובלניים יותר”
מייג’ור מהמטה: “אנחנו נלחמים עם ילדים בני 10. זה אולי לא הומאני, אך זאת המציאות.”
הפנטגון מסר: “הטבח נגרם כתוצאה של הפגזה ארטילרית. קרבנות בקרב אזרחים במצבים האלה הוא דבר כה שגרתי שההסבר הזה היה מספיק כדי להפסיק את המשך חקירת המקרה”
“כעת, האמריקנים לא שוללים את המלחמה, הם פשוט רוצים שהסכסוך הזה יסתיים. כדי להשיג את המטרה הזו הם תומכים במדיניות מיליטנטית יותר ומוכנים להתעלם מתוצאותיה האכזריות. “
הנשיא טייאו העריך שהאמריקנים לא היו יכולים להרשות לעצמם להפסיד במלחמה ולכן הם יישארו כאן בכל מקרה, ללא קשר למה שהסייגון יעולל.
אם כך, ההתפתחויות הפוליטיות מוכיחות את העדר היכולת של ארה”ב להקים משטר קוויסלינגי יעיל.”
נועם חומסקי, “אחרי פינקוויל”, 1971.
ראש הממשלה, אל-מליכי, הדליף שבונה מזימות פוליטיות ידוע, חלילזאד, ביקש ממנו לדחות בשבועיים את הוצאתו של סדאם להורג. המטרה הייתה כנראה למצוא מועד טוב יותר עבור הקהל האמריקני, לא לעשות את זה בזמן החגים, אז הדבר לא יזכה לתשומת לב מיוחדת.