החרדים הם אנשים מוסריים מאוד, אולם הפער בינם לבין היהדות המתוארת בתורה הינו אדיר. בכל מובן אפשרי, הציונים האתיאיסטים הראשונים היו קרובים בהרבה לאידיאל היהודים שתיארה התורה.
יהושוע היה אולי המנהיג היהודי הגדול ביותר, נביא ולוחם כאחד. ראו מה אומרת עליו התורה:

“וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר, בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל-אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב-מְאֹד, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת, הַרְבֵּה מְאֹד; חִלְקוּ שְׁלַל-אֹיְבֵיכֶם, עִם-אֲחֵיכֶם.” (יהושוע 22:8). זו הייתה ברכתו של הנביא ליהודים!

והנה התיאור לשלום: ” וַיָּנַח יְהוָה לָהֶם מִסָּבִיב, כְּכֹל אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם; וְלֹא-עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם, מִכָּל-אֹיְבֵיהֶם–אֵת כָּל-אֹיְבֵיהֶם, נָתַן יְהוָה בְּיָדָם. לֹא-נָפַל דָּבָר–מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל: הַכֹּל, בָּא.” (יהושוע 21:42-43). היהודים זכו למנוחה לא על ידי כך שהם חתמו על הסכמי שלום – אלא על ידי שחיטת אויביהם – והנביא קורא לטבח כולל של אוכלוסיות מקומיים כדבר טוב ומוסרי!
הפולחן היהודי בתורה תמיד תפס מקום משני אחר הלאומיות. כאשר שבטי עבר הירדן ראובן, גד, ומנשה בנו מזבח לאלוהים, שאר שבטי ישראל התכוננו ללחום בהם. מה הפסול בעבודת האל בשני מזבחות ולא באחד? מספיק לווים חיו בגדה המזרחית כדי לאייש מזבח שני. אולם ריכוזיות הפולחן, שאיחדה את העם – נתפסה כחשובה יותר מריבוי מזבחות.

בהתבוננות במצוות, ברור לחלוטין שהן ניתנו לעם ברברי של בדואים: אנשים אלימים שנטו לרצוח אחד את השני במקום לפנות למערכת משפט, היו מלאים יצרים מיניים, היו מעדיפים להרוג גנב על פני לקנוס אותו. חשבו על הכוהנים: ההומאניים מכולם, נהגו כקצבים על פי תפיסת ימינו. מה הייתם חושבים על רב הטובל ידיו בקרבי חיה, ומתיז דם לכל עבר? נראה מגעיל – חשבו כמה מגעילים היו היהודים האמיתיים, אלה שקיבלו את התורה – וכמה הם היו נגעלים מאיתנו.