לאחר שנכבלו ידיה על ידי התקשורת, הדמוקרטיה הליבראלית שופטת מלחמות באופן בלתי הומאני, בכך שהיא מבודדת חיילי אויב במקום להורגם עם ההמון. מלחמת ישראל בעזה הייתה אולי האחרונה מסוג זה, אם לערבים היה את השכל ללמוד ממנה- וישנן ראיות רבות לכך שהם אכן למדו. החמאס עשה שימוש נרחב האמבולנסים של הצלב האדום, מבני או”ם ובתי חולים. לוחמי הגרילה אף החלו משתמשים יותר ויותר בקטינים בשדה הקרב. במלחמה הבאה, החמאס לא יאפשר לאנשים באמת לפנת את בתיהם עם התרעות צה”ל על הפגזה. להיפך, מיד עם קבלת ההתרעה, הוא ידחוף כמה שיותר אנשים לבניינים, תוך ידיעה שהיהודים לא יפגיזו מגן אנושי.

דו”ח גולדסטון ישמש כחוברת ההוראות ללחימה מול ישראל. הוא יראה למחבלים מה ישראל לא מתכוונת לעשות. גולדסטון גינה את השימוש בצה”ל במגן אנושי? החמאס רק יגביר את השימוש במגנים אנושיים. לאחר שראה כי צה”ל לעולם לא מפגיז קהלים אזרחיים, העזתיים ינהרו לספק מגן אנושי לחמאס – מעשה פטריוטי, וגם בטוח לחלוטין. מגנים אנושיים יוצבו במחסני נשק ועמדות צלפים. אפילו המדיניות הישראלית המטורפת של שליחת חייליה לקרבות רחוב בכדי שלא לסכן חיי אזרחי אויב לא תעבוד יותר.כוח רגלי אינו יכול הסתער על בית מלא אזרחים. חמישים בתים שכאלה עם שני צלפים בכל אחד יעצרו כליל את התקדמות הצבא. היהודים אולי יעדיפו להשאר בנגמ”שים, משפיל ככל שיהיה זה לצבא מנצח, אך גם זה לא יעזור, שכן הגנה אקטיבית אינה עובדת בטווח כה קצר.

ברגע שצבא סדיר מקבל אחריות על אזרחי האויב, קצו קרוב. הפלסטינים שולחים את ילדיהם אל החיילים היהודים חמושים ברובי צעצוע וחגורות דמה. מה אם ילד אחד ממאה יקבל רובה אמיתי?
מלחמה היא עניין של חיים ומוות ברמה הלאומית. אין פתרון ביניים, רק להרוג או להיהרג. עד שנכנעת אוכלוסיית האויב, כל אחד מחבריה צריך להחשב מטרה קבילה, אלא אם הפגין ניטראליות מעבר לכל ספק. המלחמה מתנהלת תחת הנחת האשמה: אפילו ילדים קטנים הינם אשמים עד שהוכח אחרת.

כל זה משתנה עם רגע הכניעה: הצבא הכובש מתנהל ככוח שיטור, לעיתים דרך ניהולה של המשטרה הצבאית, או שהוא מנהל את פעולות השיטור יחד עם ממשלת הבובה. בנקודה זו, שלטון אזרחי הופך לישים בשנית. המקומיים חוזרים להיות חפים מפשע עד שמוכח אחרת. בשביל שזה יעבוד, על הכובש להנות מחופש פעולה חסר עכבות, כראוי למי שאויבו נכנע, תוך קבלת שיתוף פעולה מלא מצד הרשויות המקומיות בתפיסתם והבאתם לדין של מחבלים- שכעת נתפסים כפושעים, מכיוון שהם פועלים כנגד גוף שהממשל המקומי אינו מזהה עוד כאויב. תמיד יהיו מי שיחלקו. זהו תפקידה של ממשלת המשת”פים לעצור או לגרש אותם, ממש כשם שזהו תפקיד הממשלה לשפוט פושעים מקומיים. במקרה של הגדה המערבית, הממשל המקומי אינו מצליח להשקיט את אלה שמדברים נגד הכיבוש, ולכן אין לו לגיטימיות יותר. הסכם הכניעה מבוטל, ויש להמשיך בלחימה.