הסכם אוסלו לא היה רעיון רע. ברור שלא היה עם מי לדבר מלבד אש”ף. בטווח הארוך, הניסיון הוכיח עצמו כעקר.
ירדן נראתה כפרטנר מוצלח: מלך פחדן שידידתו היחידה הייתה ישראל. גם ההתקרבות לירדן לא עזרה. ירדן נסחפה לכיוון המוסלמים, ובכל מקרה סופה ליפול לרוב הפלסטיני בשטחה.
ישראל עמדה צד לצד דיקטטוריים: גמאייל בלבנון, מובארק במצריים, והסעודים. הם זקוקים לישראל בכדי להרחיק את כעס ההמון מהבית, מנגד להיעזר בה בכדי ללחום באסלאמיסטים שמאיימים על משטרם, וכדי להתקרב לארה”ב. אולם ממקור להוצאת קיטור הפכה ישראל למקור השראה עבור הכנופיות הערביות. ארה”ב היא הפכפכה ומדיניותה תלויה במצב רוחו של הנשיא- הוכיחה עצמה כפרטנר בלתי אמין. ישראל התקינה פוליטית אינה לוחמת באיסלאמיסטים ביעילות לה קיוו שליטי מדינות ערב., ולמעשה אינה מוצלחת יורת מהם אפילו. ניכר כי האיסלאמיסטים עוד ישתלטו על כלל מדינת ערב המקיפות את ישראל.
בריתות מלאכותיות מצריכות אמינות וגמישות כמו שהייתה לביסמארק.