אוה, העולם כל כך רגיש! אלפים נהרגים בעיראק בברבריות – וזה בסדר. סדאם – אוטוקראט מתון, שסייע לארה”ב כנגד איראן, ולא תכנן מזימות נגד ישראל – מוצא להורג, וגם זה בסדר. הביצוע, לדעתו של בוש, היה לא נקי, לא מכובד – וזה לא בסדר. כאילו ע”פ ההוצאה להורג נמדד הכבוד.
תוך כדי חילול ערך המשפט בית הדין השיעי שפט את סדאם, בן 69, על הדברים שבוצעו לפני עשרות שנים, ולא מהווים פשע בזמן מלחמה. צופים-שיעים חגגו בזמן הוצאה להורג. שללו מסדאם את הכבוד של מוות בירייה, והוא נתלה באופן בזוי, כאשר ההמון מדקלם את שמו של האימאם השיעי, אל-צאדר-מוכתאד. צדק? נקמה מוצדקת? לא, זו היא מריבה בין כיתתית.
ארה”ב הפילה את סדאם ומסרו אותו לידי תומכיו של האימאם האנטי-אמריקאי חריף, אל-צאדר. סדאם עלה לגרדום ברוגע, סירב לחבוש את כיסוי העיניים, ובמילותיו האחרונות לעג לאימאם השיעי. דוגמה של סוני המעונה על ידי השיעים בגלל האמריקנים. סוף-סוף איראן שמה את ידה על סדאם לאחר עשרות שנים של מריבות אישית, שמקורה בגירושו מעיראק על ידי סדאם את האייטולה הגולה חומייני. האמריקנים הבוגדים (שמע ישראל!) הסגירו את האיש שעשרות שנים עזר להם להתמודד עם איראן.
יכול להיות שאמריקנים חוששים מאיום הגרעיני האיראני, אך העולם הערבי מזהה בוודאות את הציר ארה”ב – איראן. ערבים לא מסוגלים להאמין שממשל אמריקני טיפש עד כדי חבירה באופן מודע לשיעים הפרו-איראנים בעיראק. בירדן, המדינה “הידידותית” כלפי ישראל ובת-בריתה של ארה”ב במזרח-התיכון התקיימה הפגנת המונים תחת הסיסמאות: “מוות לאיראן וארה”ב!”. הירדנים והערבים בכלל חוששים מאוד מהציר האיראני שנבנה בעזרת ארה”ב.