ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים, וכך עשתה ברית המועצות מול גרמניה. לא רק שהסובייטים הסיתו את האשמה מהפשעים שהם ביצעו עצמם, כדוגמת טבח קאטין, אל הגרמנים, הסובייטים אשמים במידה רבה גם בשואה.
רצח המוני אינו מסתדר עם המנטאליות הגרמנית של חוק וסדר. הגרמנים למדו זאת מהרוסים. שנתיים לפני שהחלו הגרמנים להעמיס יהודים על רכבות משא, הרוסים עשו את אותו הדבר לפולנים. החל מחורף 1940, כ400 אלף איש הועתקו מבתיהם בחלקיה של פולין שנכבשו בידי בריה”מ. הסובייטים הסלימו בהדרגה את האלימות הכוללת, תוך בחינת כל רגע ורגע. הם ניסו מחנות עבודה, שהרגו בדרך הקור והרעב. הם גם ניסו הוצאות להורג המוניות של “אויבי מדינה”, מונח מעורפל שיכל לכלול כל אחד. טרנספר אתני היה דבר שבשגרה. כל אלה פילסו את הדרך לרצח עם.
טרנספרים אחרים היו אכזריים אך לא הונעו מרצון לבצע רצח עם. היו אלה רק הפולנים שנדחפו לרכבות במינוס 40 מעלות צלסיוס, ומתו בהמוניהם. היו אלה הפולנים שנורו בהוצאות להורג המוניות- 110 אלף איש סך הכל- רק משום שהיו פולנים. מדוע שנא סטאלין את הפולנים כל כך? התשובה נמצאת בסטטיסטיקה. בחמשת החודשים לאחר כיבוש פולין בידי הרוסים, נעצרו 93,000 איש, כולל 23,000 יהודים, 41,000 פולנים, ו-21,000 אוקראינים. הפולנים העליבו את ההנהגה הבולשביקית כאשר ניצחו הרוסים במלחמת 1919-1921. האוקראינים במערב המדינה שנאו והתנגדו לשלטון הרוסי. אך מדוע היהודים היוו את האחוז הגדול ביותר מבין הקבוצות שנעצרו?
לאחר שביקר במוסקבה, שר החוץ הגרמני ריבנטרופ פרסם תצהיר אותו הפיצו עיתונים סובייטים ב-20 לספטמבר 1939. “ידידות בין ברית המועצות לגרמניה לעולמי עד…. שתי המדינות רוצות בהצלחת השלום, ובסיום התוקפנות מצד בריטניה וצרפת. במידה ויצליחו מחרחרי המלחמה להשיג את היד העליונה בשתי המדינות, גרמניה ובריה”מ ידעו כיצד להגיב.” בעיני הגרמנים, ,מחרחרי המלחמה, היו היהודים.
מפרוטוקול ישיבות ההנהגה הנאצית, אנו יודעים כיום כי הגרמנים היו משוכנעים כי היהודים בבריטניה וארה”ב הם שדחפו את המדינות למלחמה. יהודי המערב דרבנו אמונה זו בכך שבאמת קראו לחרם כלכלי על גרמניה, הם רצו שגרמניה תתייחס באופן נאות ליהודים בשטחה, למרות שהציונים דווקא ראו בעושק הזדמנות לעודד עלייה לארץ ישראל.
נראה כי סטאלין החזיק באותה השקפת עולם- כלומר שהכוח היהודי העולמי התנגד להתפשטות הקומוניזם. תמוה שהעריץ הרוסי הוטרד מדעת הקהל העולמית- שבגללה הוא הסכים להתחלק עם גרמניה בפולין, במקום לכבוש את כולה לעצמו. רק מספר שבועות לאחר שהגרמנים מוטטו את פולין, פלשו הרוסים לחלק שלהם. על כן נראה כי השדולה היהודית העולמית הטרידה את סטאלין. היהודים היו מכשול בעיניו גם בסוגיה נוספת. סטאלין האמין שמשבר עולמי ומהפכה קומוניסטית הם עניין של זמן, ושהיהודים, שקושרו בעיניו לקפיטליסטים ולא לפרולטריון- היו האויב. בעיתות של שפל כלכלי עמוק, גן העדן הקומוניסטי נראה קרוב מאי פעם, ומתנגדיו לא היו ראויים לצלם אנוש.
יחסו של סטאלין לפני המלחמה כלפי היהודים ניכר בטיהור נוכחותם ממשרדי הממשל הסובייטי- בעיקר הטיהור שנערך במשרד החוץ ב-1939. סטאלין גם הסגיר לגרמניה את הפליטים הקומוניסטים הגרמנים, שהיו ברובם יהודים. הנאצים ראו ביהודים ובקומוניסטים אחד- אויבי המדינה- על אף שמרבית היהודים דווקא היו קפיטליסטים.
בסחרור הולך ומתגבר, הגרמנים חשבו שמקור האיום הרוסי נבע מתעמולה של יהודים בולשביקים. האיום לא היה דמיוני: הצבא הסובייטי עלה בגודלו על הגרמני בכוח אדם , נשק, תחמושת, כוח אווירי וימי. מה גם שהנשק הסובייטי היה מוצלח מהגרמני. מ1939 ועד 1941, ההנהגה הנאצית השלימה מעגל שלם, מציפייה לנצח יחד עם ברית המועצות, ועד לראייתם כאויב מר.
הצבא הנאצי היה חלש. הסכם וורסאי הכריח את הגרמנים להתפרק מנשקם, ודור שלם של חיילים גדל ללא הכשרה. התעשייה הגרמנית נחלשה בעקבות הסנקציות, והפיקה בעיקר נשקים באיכות ירודה. אפילו מסע צבאי מינורי בפולין ארך ארבעה שבועות. גרמניה הפסידה במלחמה האווירית מול בריטניה למרות שעלתה עליה מספרית במטוסים ונשק. המערכה באפריקה הסתיימה בהפסד. הניצחון מול צרפת נבע מאסטרטגיה מוצלחת, ולאו דווקא כוח רב יותר. הגרמנים כלל לא ניסו לכבוש את צרפת, שנותרה עצמאית על הנייר ונכנסה להסכם הפסקת אש מול גרמניה.
הישגיה של גרמניה היו תולדה של הסיוע האדיר שהעניקה לה ברית המועצות. מאז שנות העשרים, ברית המועצות סייעה לגרמניה בכל דרך: נפט, חיטה, מתכות, במשלוחים היישר למפעלים בכדי לעקוף את הסכם וורסאי. תוכנית החימוש והכשרה של גרמניה נעשתה בשיתוף עם ברית המועצות. הסיעו הסובייטי היה חסר תחליף לגרמניה, שהושמדה כליל במלחמת העולם הראשונה ולאחר הסכם וורסאי. אוסטריה וצרפת הכבושה לא היו שותפי של גרמניה, בעוד שהשבדים והשוויצרים התעניינו רק ברווח כלכלי, שלגרמניה לא היה.
סטאלין שיתף פעולה לא עם גרמניה בכלל, אלא ספציפית עם הנאצים. למשך שנים הוא פעל דווקא נגד המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. נראה שיותר מכל, סטאלין העדיף לתמוך במנצחים.
ברית המועצות הייתה השותף הפוליטי העיקרי של גרמניה. שיתוף הפעולה היה עקבי. חלוקת פולין סוכמה עוד בשנות העשרים. בזמן המלחמה של גרמניה מול בריטניה, הסובייטים ארחו את הצי הגרמני במורמנסק וסיפקו לו דלק, שבסוף תדלק גם את חיל האוויר הגרמני. שיתוף הפעולה היה אדיר: גרמניה סיפחה את אוסטריה וצ’כוסלובקיה, בזמן שבריה”מ סיפחה את לאטביה, ליטא, ואסטוניה. גרמניה נלחמה בצרפת עד להפסקת האש, כפי שעשתה בריה”מ נגד פינלנד. הן חילקו ביניהן את פולין, ובריה”מ עזרה במלחמה נגד אנגליה.
הסכמת הסובייטים לחלוקת פולין הייתה מהותית לגרמניה. ב1939, לא הייתה מעיזה לחדור לתחום ההשפעה של בריה”מ, וגם לא הייתה לה היכולת לעשות זאת ב1941. מבצע ברברוסה הצליח רק מכיוון שעמדות הצבא הגרמני והרוסי היו כה קרובים אחד לשני שדי היה בכמה מפציצים גרמניים בכדי לנהל את המשימה. עם פולין כאזור חיץ, הגרמנים לא העזו לחשוב על מכה ראשונה מוצלחת נגד הצבא האדום. פלישה גרמנית לפולין הייתה מציתה מלחמה חסרת סיכוי מול הצבא האדום.
המתקפה על ברית המועצות הייתה חסרת סיכוי, אבל הנאצים ערכו אותה כי פחדו ממכה סובייטית. תוכנית ברברוסה הייתה פשוט מטופשת: היא הניחה שניתן באמת להתקדם 1500 מייל לארחנגלסק בארבעה חודשים, בתנאי שטח בלתי עבירים. הקמפיין הסובייטי היה נגמר לפני הבריטי, למרות היקף המלחמה. מתכנני המתקפה היו צריכים להבין ששום מכת מנע לא תוכל לגבור בסופו של דבר על צבא גדול וחזק בהרבה. ניסיונות הגרמנים לכתר את הרוסים בוצעו עם מספר קטן עד גיחוך של טנקים, וההפצצות האוויריות בוצעו על ידי מספר כמעט זעום של מטוסים. המטה הגרמני הבין את מגבלותיו, אך ידע שאין לו ברירה נוכח חדירת הרוסים לתחום ההשפעה הגרמני. הערכתם הייתה נכונה, כפי שמראים מסמכים סובייטים. על כן, במאי 1941, ההנהגה הסובייטית ניסחה מסמך על היערכות צבאית לאפשרות של מלחמה מול גרמניה- שהייתה התקפית מאוד באופייה. ריכוז הכוחות הטובים ביותר על הגבול עם גרמניה בערב המלחמה, לא הותיר לגרמנים שום ספקות.
רק ההיעדר הכמעט מוחלט של פיקוד אסטרטגי בצבא האדום, היעדר מפקדים מוכשרים, ושנאה רבתית של יהודים וקומוניסטים, אפשרו לגרמנים את ניצחונותיהם הראשוניים. זה לא שהוורמאכט ניצח, אלא שהצבא האדום התפרק כאשר הלחץ הטוטליטארי שהופעל עליו הופג זמנית בחודשיה הראשונים של הלחימה הבלתי מאורגנת.
חזרה ליהודים. לגרמניה לא היו תוכניות השמדה לפני 1942. הם הרגו חולי נפש, אבל לא יהודים- שלכאורה היו מטרה הרבה יותר נוחה לדעת הקהל הגרמנית. הגרמנים אפילו לא פתחו בהריגת חולי נפש יהודים, או פעילים יהודים קומוניסטים. הגרמנים דווקא שיתפו פעולה עם הציונים ליישובם במקום אחר. החינוך הציוני- חקלאות ולחימה – בוצע תחת אישורם המפורש של הנאצים. הגרמנים אפילו התירו למגרים יהודים יורדים לקחת עימם כסף. למרבה הצער, ארגונים יהודים אמריקאים דווקא חתרו תחת מאמצים אלה- מתוך שאיפה שהיהודים יישארו בתפוצות. בכדי להציק לגרמניה עם הבעיה היהודית, ארה”ב ובריטניה סרבו ליישב מחדש את יהודי גרמניה בכל מקום אחר בעולם – כולל ארץ ישראל- למרות קיומו של המנדט הבריטי. תוכניתה של גרמניה ליישב את היהודים מחדש במדגסקר לא הייתה תרמית, אלא ניסיון אמיתי למצוא פתרון בר יישום. כמי שרוצה ישראל נקייה מערבים, אין לי שום בעיה עם רצונם של הגרמנים במדינה נקייה מיהודים אם הדבר נקי מדם.
הגרמנים שינו את תוכניתם להשמדה משלוש סיבות. הראשונה הייתה שבעלות הברית חסמו את כל האופציות ליישוב היהודים מחדש. פליטים יהודים לא יכלו להשיג ויזות. כאשר הם הצליחו להסתנן מעבר לגבול- השוויצרים הסגירו אותם חזרה לגרמנים. בריטניה לחצה על בולגריה ורומניה להקשות את מדיניות ההגירה הנוחה שלהם שאפשרה ליהודים לברוח. בריטניה אף לחצה על התורכים שלא לתת ליהודים מקלט בשטחה, שמא ינצלו זאת למעבר לפלשתינה.
שתיים. הנאצים רצו נקמה. הם האמינו שהיהודים היו המקור לשנאת ברית המועצות וארה:ב כלפיהם. ההיגיון היה שגוי אף לא מטופש: הנאצים ראו את התנגדות השדולה היהודית לפוגרומים, וסימנים אחרים לכך שהיהודים אינם רצויים בגרמניה, הנאצים החליטו שמלחמה היא הצעד ההגיוני הבא לאחר שהיהודים ניסו להחרים אותם.
שלוש, הלך רוח אפוקליפטי שרה על הנאצים כאשר הם יצאו למלחמה נגד ברית המועצות כנגד המלצת הצבא הגרמני. הם החלו לחשוב במונחים של ‘אחריות לדורות’ – של שינוי העולם בהשמדת היהודים.
מדינות רבות שיחקו חלק בשואה: כמעט כל מדינה אירופאית, ארה”ב וחלק מהערבים. אך הסובייטים הם שאפשרו אותה. הממסד הקומוניסטי, שהיה מלא ביהודים,תכנן מכת מוות לגרמניה: עם הסכם 1939, ספרד פיתתה את גרמניה לתקוף את בריטניה, ולהחלישה אף יותר. בהתחמשותו, הראה סטאלין את כוונותיו להיטלר, ואלץ אותו לפרוש חיילים גרמנים לאורך הגבול. הגרמנים הבינו את המלכודת של סטאלין- הוא רצה להרוס את צבאם במכה אחת. בוגדנות שכזו הצריכה נקמה, ובראשם של הגרמנים, המטרה הייתה היהודים.
הסובייטים הוכיחו לגרמנים שטיהור אתני ורצח עם הם דברים שהעולם מסוגל להתעלם מהם. מחנות העבודה הסובייטים אומנם לא היו אכזרים כמו מחנות הריכוז ליהודים, אך עדיין היו מסוכנים מאוד. 400 אלף מתוך 1.8 מליון שבויי המלחמה בגרמנים מתו במחנות העבודה הגרמנים. מחנות העבודה הגרמנים חיקו את הסובייטים- לא הייתה עוד מדינה בעולם שהפעילה מחנות בזמנו.
ברית המועצות החלה לדכא את היהודים באופן גלוי בשנות הארבעים. אך כמה חודשים לפני כן, הסובייטים חילקו את פולין עם גרמניה ודאגו שיישובים יהודיים יפלו תחת סמכות גרמנית. האנטישמיות הגרמנית כבר הייתה ידועה אז היטב. כאשר יהודים פולנים הצליחו לברוח, הרוסים ריכזו אותם במרכז אסיה. באופן אירוני, מרבית הפליטים שרדו שם ויצרו את הרושם שיהודי ברית המועצות העבירו את המלחמה בבטחה.
סטאלין אפשר למספר גדול של יהודים לשרוד, אך היו אלה בעיקר משפחותיהם של קומוניסטים בכירים. כמיליון יהודים סך הכל, רובם מזרח אוקראינה ורוסיה, שברחו מפני הנאצים. לאחר המלחמה הם שינו את פניה של יהדות מזרח אירופה- שהפכה למאסה של קומוניסטים.
המדיניות הסובייטית סייעה בגלוי להשמדה. על אף שהמידע על ההשמדה החל לזרום מיומה הראשון של המלחמה, הוא דוכא בכוונת תחילה. התקשורת הסובייטית בזמנו הייתה מגוונת, ונדרשה הוראה מלמעלה בכדי לצנזר זאת כליל. אפילו בשטחים הכבושים על ידי גרמניה, התעמולה הסובייטית המשיכה בשידורי רדיו, עלונים מהאוויר, שמועות- שדאגו למדר את היהודים מההשמדה המאששת לבוא. לא מדובר באחריות מדינית כלפי האזרחים. אולי לא היה מקום ברכבות- למה לא אמרו ליהודים לברוח ברגל? אין סיכוי שמדובר היה בבעיה לוגיסטית. הסובייטים פינו מיליונים בעת נסיגתם, לבטח היה מקום לכמה יהודים. במקרים רבים, הסובייטים אסרו על היהודים לברוח. הצבא האדום סרב לסייע לרבבות יהודים, בעיקר בלטביה.
ההנהגה הסובייטית אפשרה את השואה בכך שהעבירה את רישומי הדיור של היהודים לגרמנים. מרבית המשרדים הסובייטים השמידו את מסמכיהם לפני השתלטות הגרמנים על משרדים עירוניים: שריפת ניירת הייתה עניין שגור. אבל מסמכי דיור הושארו מאחור באופן עקבי. יהודים רבים נטמעו בחברה ולא היו ניתנים לזיהוי בשום דרך אחרת.
תעמולנים סובייטים עשו מאמצים כבירים להדוף את התעמולה הגרמנית. התעמולה הסובייטית הדפה כל האשמה גרמנית, אך נותרה שקטה בנושא אחד: שהיהודים הם שהציתו את המלחמה. האוכלוסייה שנאה את היהודים והבולשביקים בכל מקרה (כחצי מליון רוסים שרתו בצבא הגרמני), ורבים פרשו את השקט הסובייטי בנושא כהסכמה להשמדה. רובים רבים שיתפו פעולה עם הגרמנים בזיהוי יהודים. תעשיית השואה אורגנה בידי הגרמנים, אך בוצעה בפועל בידי סלאבים. יחידות המוות והמחנות העסיקו עשרות אלפי אוקראינים, סלובקים וקרואטים- אך גם הרבה רוסים.
הסובייטים נזהרו שלא לשבש את השואה. בעשרות אלפי מסעות ההפצצה בפולין וגרמניה, מטוסים רוסים טסו בדרך קבע מעל מחנות ההשמדה- אך מעולם לא הוטלה פצצה. הרוסים הפציצו מטרות בקרבת מקום, אך לעולם לא עת המחנות. כוחות גורילה פרטיזנים, בפיקוד ברית המועצות, ניהלו מלחמה נגד הגרמנים בבלרוסיה. הם חיבלו המתקנים ופסי רכבת- אך לא היה שום ניסיון לעצור את הטבח, לחמש את יושבי הגטאות, או אף להודיע להם על ההשמדה הקרבה.
הרוסים איששו מחדש את המדיניות כלפי היהודים ב1953, כאשר המדינה כולה רעדה בתעמולה אנטישמית מצד ההנהגה הקומוניסטית. התוכנית לגרש את יהודי ברית המועצות לסיביר, שנגנזה בזכות מותו של סטאלין, לא הייתה דומה לטיהורים אתניים קודמים, מלבד הטיהור הפולני. היהודים נאספו בכדי להרוגם: נדחפו לקרונות בקר כמו תחת השלטון הנאצי, הועברו לאזור הקר ביותר בסיביר, שם הדיור היחיד שחיכה להם היו צריפים מעץ, שלא נתנו שום סיכוי לעובר את החורף.
לאחר המלחמה, הסובייטים טשטשו את הטבח הנאצי ביהודים וניפחו מעשים אחרים. המילה “יהודים” הוסרה מדוחות רשמיים. פשוט נאמר- “אזרחים סובייטים.” לא ניתן להסביר זאת בכניעה מדינית לאנטישמיות פופולארית. המדינה לא הוטרדה ברגשות העם, וניכר כי דווקא אנטישמים רבים מרגישים לא בנוח עם השואה. הממשלה דיכאה את הידיעות על השואה כמו שהיא דיכאה סיפורים רבים אחרים מזמן המלחמה שעסקו בשיתוף הפעולה הקרוב עם הנאצים: היא רצתה להעלים את העדויות למעורבות. הממשל לא רצה להתמודד עם שאלות על סיועו הישיר לרוצחים.
ברית המועצות לא הצילה יהודים. הגרמנים הרגו את כל מי שהם מצאו, כמעט 100 אחוזים מיהודי גרמניה-פולין. לא היו נהרגים עוד יהודים רבים לו הייתה המלחמה נמשכת עוד מספר שנים. ברית המועצות טיפחה את המשטר הנאצי, עוררה את המלחמה, ויש לה חלק גדול באשמה של השואה.