“אם בחקותי תלכו.. ואכלתם לחם לשובע… וישבתם על אדמתכם לבטח ” (שמות כ”ו)
ההבטחה גדולה בפשטותה. לא הובטחו ליהודים שליטה ועושר אלא מזון וביטחון. בני-אדם בעלי ערכים תורניים לא שאפו להשיג את תענוגות העולם הזה אלא חיי שלום. אנשים שרוצים להשיג את הכול בעולם הזה מחפשים הזדמנויות ומנצלים את החולשות של הזולת; בלשון העם זהו המרדף אחר האושר. המרדף יכול להוביל להצלחה ועושר בסוף הדרך, אך עצם החיים במרדף תמידי לא מביאים סיפוק. האסטרטגיה של השגת המרב בעולם החומרי אינה מתאימה לחיי היהדות. היהדות ומצוותיה הערכיות מחנכת לשלילת החומרנות.
כל דוקטרינה בביטויה הקיצוני מגיעה אל היפוכה. מרדף משולח רסן אחרי האושר גורם לחוסר שביעות רצון ואכזבה. בני-אדם מתגרים על ידי פיתויים חדשים והולכים אחריהם, ולא נהנים מכל מה שכבר השיגו. זה הוא מסע אינסופי: כמו גזר על מקל לפני החמור - פיתיונות חדשים מושכים בני-אדם, וחיי-מסע הם סיוט. יהודים מסורתיים לא משתתפים במסעות האלה ומנהלים חיים שלווים בקהילותיהם בזמן שאחרים מתחרים על הזכייה בפיס.
המדינה היהודית האחרת – יהודה - תנוהל על פי ההלכה הדתית ותשלול באופן טבעי חירויות מסוימות. אילו מהן יחסרו לנו באמת? את החופש לרכוש סמים בלוד? החופש להיות הומו בתל-אביב? תודו – האם באמת לא יהיה איכפת לכם אם בנכם, ולא בנם של השכנים, יהפוך להומו? האם עדיפים סמים על פני התורה? האם אנו רוצים לחיות במדינה שבה שוטפים את מוחם של ילדינו בבית-ספר מהבוקר, בערב מפתים אותם בסמים ברחוב ובלילה אנו חרדים לשלומם בגלל הטרוריסטים המוסלמים? האם זקוקים אנו לחופש הניאוף? או לחופש של נשינו לבצע הפלה ולעקור את זרענו? האם באמת אי-אפשר לחיות בלי הבלונדינית התורנית? או אולי אנחנו יכולים לוותר על החלומות הרטובים המשודרים בטלוויזיה ולהעדיף חיי משפחה שלמים?
התענוג ללא גבול מזיק כמו כל דבר קיצוני. החיפוש אחרי המרב והמיטב זה מחלה מסוכנת כמו שפחת. מדוע לא לחיות במגבלות מסוימות אך בשלום ושלווה?
כששוחטים בהמה, לא נוטלים את כל החיות ממנה לעצמנו אלא טומנים את דמה באדמה. אנו מוותרים על אכילת דמה כביטוי לכבוד שאנחנו רחשים לבריאה ומביאים אותה אל הקבורה והמנוחה. האם אנו כל כך מתאווים לנקניק הספוג בדם הזה שלא מוכנים לתת את הכבוד האחרון הזה לבהמה שמתה כדי לתת לנו לחיות?
אם אנחנו לא רוצים שילדינו יצפו בפורנוגרפיה – מדוע אנחנו בעצמינו צופים בה? מה כל כך נעים בליטרים של הזרע המרוחים על המרקע? אנשים רציונאליים, כביכול, מגדירים את הסלידה ממחזות המיניים כדעה קדומה. כך גם הקומוניסטים הרציונאליים סברו שהם מסוגלים להגדיר ולתקן את העולם. החברה האנושית מורכבת מדי מכדי להגדירה בהגדרות פשוטות. הערכים האנושיים התפתחו במשך אלפי שנים, והם רציונאליים דיים למרות שלא תמיד אנחנו מזהים את מקורותיהם. אך התיעוב מדם ושפיכת הזרע מובן – הוא מסמן את הקדושה הבסיסית של החיים. שני היסודות הללו בהחלט מזוהים עם החיים ואובדן כל אחד מהם הוא מתועב. ואם כבר – אז לגבי פורנוגרפיה במדינת יהודה יונהג עיקרון התיחום: לחפץ בה יהיה מספיק לנסוע לישראל או לבנון כדי לספק את תאוותו.
בני-אדם אינם חיים בריק. מעשיהם, אפילו אם הם אינם אלימים, עלולים לפגוע בסובבים אותם. החרות לא צריכה לפגוע. כפי שלא מקובל לצעוק “כושי!” במנהטן – כך לא יהיה מקובל לחלל שבת בפרהסיה ביהודה. מידת החרות נקבעת על ידי האוכלוסייה העיקרית במקום. אמנם יש מקום גם לאי-הסכמה: בתוך הבית, או בצורת מחאה תרבותית. ואפשר פשוט לעבור למקום מגורים מתאים יותר. מדינה בגודל של מחוז יכולה להיות דתית מבלי לפגוע באף אחד.
ביהודה לא יוטלו עונשי מוות על עבירות דתיות אלא יונהג נוהג הכרת, דהיינו הוצאת הכופר החוצה מהקהילה. מדינה דתית לא תהיה יותר מדי ליבראלית אך עדיין מאוד ונחמדה ובטוחה.
ומה אם איסור הכניסה של ערבים ליהודה? בדיוק כמו איסור הכניסה של כל אדם ללא אישור לכל מדינה אחרת. אף אחד לא אוהב לחיות בקרבת זרים. האמריקנים הלבנים לא אוהבים כשילדיהם עוברים בשכונות השחורים. היהודים אוסרים על ילדיהם להסתובב בין מוסלמים. קהילות בודקות את האנשים לפני שמוכרים להם בתים, יש בנינים בהם לא משכירים דירות לאנשים הנזקקים לסיוע סוציאלי. הפרוטסטנטים לא חיים בוותיקן, אין נוצרים במכה. יהודה לא תהיה קסנופובית, פשוט – אנשים האוהבים את חבריהם, אך גרים עם משפחתם.
יהודה תהיה מדינה אקזוטית. בני-אדם אוהבים אגדות. המערב יתמוך ביהודה יותר מתמיכתו בישראל החילונית. הרי אנשי המערב אוהבים את האפריקאים האקזוטיים יותר משכניהם הקרובים ביותר. יהודים מוזרים מעוטרי הפאות וחדורי הנחישות יזכו ליותר אהדה מישראל השגרתית (הכמעט מערבית), אך זו שאינה מתאימה לסביבה הפלסטינית. בקרב תושבי מדינות המערב קיימת תכונה אנטי-קולוניאלית חזקה למדי, וישראל עונה לפרופיל של קולוניאליזם. תושבי יהודה ייראו בעיניהם יותר משחררים וכחלוצים.
אנשים רוצים להיות שונים מאנשים אחרים. היהודים משתלבים בכל מיני תנועות ומפלגות – החל מהשמאלנים הקיצוניים ועד לדתיים. אם יהודה תוכיח את עצמה– יהודים חילונים רבים יצטרפו אליה. היא תהפוך למדינה חמודה תחת המטריה הגרעינית.