דבר מקובל הוא שממשלות משקרות לבני עמן בדרך קבע בזמן מלחמה על מנת לשמר את רוח הלחימה. מלבד שקרנות ישירה, ממשלות מטילות צנזורה על התקשורת, שמשיגה את אותו האפקט תוך עיוות עובדות. אם אנו מקבלים תיאורטית את קיומן של מונרכיות ותיאוקרטיות, אז אמירת דבר שקר במצבי קיצון גם אמורה להיות מקובלת עלינו- כסוג של הליך קבלת החלטות אוטוריטטיבי. על פי הגיון מעוות זה, ראשי הממשלה הישראלים רשאים לשקר לנו על תהליך השלום ויתר הבטחותיהם ערב הבחירות. נראה כי ההבדל היחיד הוא ששקרים מתקבלים על הדעת ברמה הטקטית, ואל להם לזייף מטרות לאומיות.
מנהיגים משנים את ההיסטוריה בטווח הקצר בלבד, אך כנראה שזה מספיק כדי להסב לישראל, או לעולם – נזק בלתי הפיך, כעת שיש לאנושות נשק גרעיני. התנקשות בהיטלר, סטאלין, מוסוליני ונאצר, או אפילו אסד או רפסנג’אני, הייתה יכולה להיות דבר זול ויעיל, שהיה משנה את מהלך ההיסטוריה. למשך שנים תכננו גנרלים גרמניים להדיח את היטלר בהפיכה או מעצר, אבל לאף אחד לא היה את האומץ פשוט לירות בו. ממשלות מנהלות הפסקות אש, ונמנעות מפגיעה במנהיגים כמעין סטאטוס קוו שנועד לשימור עצמי. מנהיגים צבאיים הינם פחדנים במיוחד, מאחר והם מורגלים למשמעת וצייתנות. הגנרלים הגרמנים פשוט פחדו להדיח את היטלר.
מנהיגים דמוקרטיים מתנהגים נורא בעת משבר. הדמוקרטיה מלמדת אותם ללכת בתלם. המנהיג הצ’כי נכנע לגרמניה למרות שהיה לו יתרון צבאי גדול על פניה. נראה כי מנהיגים רבים אינם רואים את האסון עד שנהיה מאוחר מדי.
כאשר ניתנות להם סמכויות אוטוריטטיביות, מנהיגים נוטים לקחת החלטות גרועות: הנשיא הצקכי בנש החליט שלא ללחום בגרמניה. ראשי הממשלה הבריטי והצרפתי התמהמהו בחתימה על ברית עם רוסיה. סטאלין לא נכנע להיטלר, מה שהיה מוביל לניצחון גרמניה במלחמה. לוי אשכול הכה מכת מנע ב-67, וגולדה לא עשתה זאת ב-73. בעידן המלחמה הניידת, והנשק להשמדה המונית, למדינות כבר אין יותר הזדמנות שנייה. על כן מדינות ריכוזיות לא ישרדו, שכן מספיקה טעות אחת כדי להפילן.
היטלר בן ימינו, המצויד בארסנל צנוע של כ-200 פצוות גרעיניות, מסוגל להשמיד מדינה הגודל של רוסיה- ואין ספק שהוא מסוגל למחוק לחלוטין מהמפה מדינה קטנה, לפני שמישהו בכלל יחשוב לעצור אותו.