אנשים שמתרגלים להעדר החופש נכנעים כל החיים. היהודים גלותיים והרוסים למודי הסבל נעמדו בתור אל מכונות המוות של הנאצים. כל מי שחקר את השואה נדהם למראה בני-אדם שהסתדרו בתור, ראש בראש, כך שאפשר היה להרוג מספר אנשים בכדור אחד. מה גרם להם לנהוג כך? אנחנו, אלה שלא רגילים להעדר החופש, לא מסוגלים להבין מדוע אנשים בבאבי-יאר המתינו שלשה ימים בזמן שהנאצים הובילו את חבריהם – בעשרותיהם – אל כיתת היורים, עד שהגיע תורם – במקום להתקומם ולפחות למות בכבוד, להימנע מהשפלות, עינויים ואונס שביצעו הנאצים ועוזריהם האוקראינים. אנחנו לא יכולים להבין כי אנחנו לא רגילים להעדר החופש. אנחנו בני-חורין. האומנם?
ישראל היא מדינה טוטליטרית ע”פ כל אמות מידה. מדינה טוטליטרית מתוחכמת, ליתר דיוק. לא כפי שהייתה בריה”מ שהתירה את קיומה של מפלגה אחת בלבד אלא כמו הרפובליקה גרמנית הדמוקראטית לשעבר, ששמרה על חזות של פלורליזם. הרי כל המפלגות העיקריות בישראל רוצות את אותו הדבר: הקמתה של מדינת ישראל החילונית, בגודל של גטו, שלא מבדילה בין דת וגזע. הרי הממשלות הימניות כביכול של מפלגות “המחנה הלאומי” מסרו לערבים את מרבית שטחי ישראל בסיני ובעזה.

הימין והשמאל משלימים עם הנוכחות המאסיבית של הערבים בתוך המדינה, שלבטח יהפכו בקרוב לרוב. כל המפלגות העיקריות מסכימות להקמת עוד מדינה ערבית, חוץ מירדן, על אדמה יהודית ביהודה ושמרון. ניסיון להביע כל דעה אחרת נחסם: בין אם על ידי הכנסת שמסרבת לעלות לדיון את הנושא של גירוש ערבים מהמדינה (אף אם ללא אלימות),בין אם על ידי גורמים ממשלתיים המתנכלים לבעלי עסקים שתורמים לתנועות לאומיות האמיתיות, בין אם על ידי כלי התקשורת המבוקרים על ידי ממשלה והנשלטים על ידי האוליגרכיה המקורבת לשלטון, ובין אם על ידי כוחות המשטרה והשירותים החשאיים של המדינה.
ישראל היא המדינה המתורבתת היחידה שבה מצנזרים אפילו דעות פוליטיות של האזרחים. העלאה לדיון בתקשורת ישראלית את השורשים האתניים של הטרור, את הבעיה הדמוגראפית הערבית במדינה או את נושא הגירוש ערבים היא משימה בלתי אפשרית. גם בבריה”מ עיתונים היו חופשיים באותה המידה: היה מותר לבקר בהם את הבירוקרטים ואת התרבות. חופש הביטוי נבחן בכל הנוגע לחופש הבעת דעות פוליטיות- בישראל זה דבר בלתי אפשרי. אף עיתון מרכזי בארץ לא יפרסם מאמר בנושא “האם ישראל מסוגלת לשאת את הרוב הערבי בתוכה?”

מדינת ישראל פיתחה מערכת משטרתית מרשימה. המטרה המקורית הייתה להלחם בטרור, ועם המשימה הזאת המשטרה והשב”כ התמודדו טוב מאוד. כל עוד היה מדובר במלחמה בטרור אף אחד לא היה מוטרד מהמספר העולה וההולך של מלשינים, משת”פים, מאסרים מנהליים ללא כתב-אישום ומשפט. אך המשטרה והשב”כ מזמן חרגו באופן משמעותי מהמטרה המקורית שלה נועדו, והם חודרים אל תוך הארגונים הפוליטיים היהודיים ונלחמים נגדם.
טרוריסטים מפעילים אלימות. גם לתנועות פוליטיות מותר להעלות הצעות לפעולות אלימות אך הן מעדיפות להפעיל את הכלים הדמוקראטיים. הרב כהנא ומשה פייגלין לא הקימו את תנועותיהם כדי להרוג ערבים אלא על מנת לנצח בבחירות לכנסת. הם לא היוו סכנה מיידית לאושיות המדינה – תנאי מוקדם לשלילת חירויות. אך המשטרה והשב”כ בעידוד הממשלה והתקשורת הרסו את התנועות האלה.