אנשים נוהגים להתעלם מהצעות שאינם מעשיות. בוחרים ישראלים מבקשים שהפוליטיקה תהיה ברת-ביצוע. הרוב היהודי, כולל השמאלנים, היה מעדיף מדינת ישראל יהודית ללא ערבים. ברם, השמאל כבר מזמן שכנע את כולם שאין מה לעשות עם האוכלוסיה הערבית המתרבה. הציבור הישראלי קיבל את הדוקטרינה החברתית השמאלנית שלא מבדילה בין קבוצות אתניות, והוא מרגיש את עצמו חסר אונים בפני התוקפנות הערבית. זונות פוליטיות הפכו את חוסר האונים שלהם בפני המתקפה הערבית לאיפוק הראוי לשבח, והן מברכות על היחסים הליברלים עם הערבים.
המשימה שלנו היא להוכיח שטרנספר אינו בלתי אפשרי ולהפוך את הטרנספר לנושא מקובל בשיח הציבורי. כיצד? תתחילו לדבר עליו בכל מקום.
תשאלו בחנות הירקות: האם יש לכם תוצרת של עבודה עברית? מה אם פרי עמלם של נוער הגבעות? אין? טוב – אחפש בחנות אחרת.
אין חובה להיראות קיצוני בעיני בעל המכולת. פשוט תשאלו את השאלה הזאת בכל חנות אחרת.
אתם עוברים ליד מוסך: האם אתה מעסיק ערבים? כן? אלך למוסך אחר. אפילו אם אתם לא התכוונתם לתקן את האוטו.
לסרב לקבל שירות ממלצר ערבי זה דבר נועז מדי בעבור רוב יהודים. טוב – לפחות תתקשרו למספר מסעדות בעיר ותבררו: האם יש לכם מלצרים יהודים כדי שנוכל לסעוד אצלכם בביטחון?
אתם מחפשים דירה לרכישה? אם איזו דירה לא מצאה חן בעיניכם – תשאלו: האם ערבים בנו אותה? אם כן – זו הסיבה שהדירה לא מתאימה לכם!
תזכירו בשיחה עם חברים שאתם לא קונים אצל ערבים. אם מזמינים אתכם למסעדה – תבררו האם ראו שם עובדים ערבים?
לא חובה לקרוא לזה גזענות. זאת – העדפה צרכנית פשוטה. אנשים מעדיפים סוג רכב אחד על פני האחר, מעדיפים את הירקות האורגנים על פני אחרים, דיילות חמודות על פני מכוערות.
גם כשרות – היא סוג של “גזענות”: מזון כשר צריך להיות מיוצר על ידי יהודים או תחת השגחתם.
היפכו זאת לפומבי.