עברה של ארה”ב אינו מסתדר עם גישתה הליברלית הנוכחית. לאומים אכן משתנים, והשבדים המודרנים, לדוגמה, אינם דומים כלל לאבותיהם הויקינגים מלפני מאות שנים. אך אפילו 200 שנה לא חלפו מאז משפט הדמעות, ומחטפי האדמה באוקלהומה ויישובן מחדש אירעו לפני 140 שנה בלבד. גירוש המקסיקנים מקליפורניה בזמן השפל הגדול והצתת מלחמת האזרחים באפגניסטן בשנות השמונים אינן מותירות ספק שהאמריקאים שונאים זרים, בדיוק כמו כל עם אחר- וכי תכונה זו כוסתה והוחבאה תחת שכבות של תקינות פוליטית. לכן הטמיעה הכפויה וניצורם של האינדיאנים בתרבות האמריקאית. היה זה רק ב1993 שהאינדיאנים באמת קיבלו חופש פולחן דתי רשמי בארה”ב.

האמריקאים לא הפכו לסובלניים כלפי זרים. הם התנגדו להגירה היהודית בזמן השואה, ורק נסו לדמיין כיצד הם היו מגיבים לעלייה של צוענים כיום. השחורים והמקסיקנים נטמעו בחברה והפכו לאמריקנים בעצמם, ועל כן הם מעוררים פחות סלידה.

זכות אדם בסיסית הינה הזכות להעזב בשקט. אין טעם להתווכח האם הבדלים לאומיים הם תרבותיים גרידא או גנטיים. מספיק שאנשים רואים באנשים אחרים כשונים מהם. הגבול בין “הם” ל”אנחנו”, הינו במקרים רבים שרירותי ובלתי מוצדק, אך הגבולות אכן קיימים. אנשים זכאים לדעתם, אפילו אם היא שגויה לחלוטין. אך אל תטעו: העובדה שזרים מבקשים להיכנס לארה”ב מעידה על הערצתם לארה”ב ועל רצונם להפוך לאמריקאים. הזרים רוצים להיות אמריקאים, ומכירים בהבדל תרבותי בין אמריקה לקהילותיהם. החלוקה שונה אף יותר בישראל, בה היהודים והערבים מתעבים זה את זה עם סיבות טובות, בעוד שהקהל היהודי מורכב מאירופאים מצד אחד, ואתיופים מצד שני- שנקודת הדמיון היחידה בין שתי הקבוצות הינה שיש להן שתי רגליים.

ממשלות נותנות גישה לזרים מסיבות אידיאולוגיות. במדינות לאום, אין קבוצות או לאומים, רק לאום המדינה. כל אזרחי צרפת, ללא קשר למוצאם, נחשבים צרפתים בראי המדינה. כאשר הממשלה מתירה הגירה, היא קובעת כי הגדרת הלאומיות קשורה באזרחות גרידא. בעבורן, הפסק ההגירה תהיה כהודאה שהאזרחות אינה קובעת את הלאומיות – מה שמוביל למסקנה מסוכנת: אזרחי המדינה הנוכחיים שייכים לקבוצות לאומיות שונות, ואינם דומים. ברגע שהאזרחים לא ימשיכו לראות עוד בעמם כשותפים לאותו הלאום, ואותו הגורל- הם יצביעו באופן סקטוריאלי והדמוקרטיה תיהרס כליל. הכיצד יכול הרוב לקבוע את חייו של מיעוט השונה ממנו באופן תרבותי ולאומי מוחלט? כמובן שהמיעוט תמיד יסבול מאפליה מובנית. מצד שני, מדוע שהרוב יתכופף לרצונו של המיעוט? בחברות הטרוגניות מבחינה תרבותית, הדמוקרטיה הופכת לכלי בלתי ישים. ניתן לטעון טיעון דומה עבור חברות הטרוגניות מבחינה כלכלית, אך בכלכלת השוק החופשי, עושר נוטה להיות נזיל ודינאמי, וגם אדם דל אמצעים מסוגל ריאלית לחלום על התעשרות. לא כך בהטרוגניות התרבותית, בה המדינה כופה שוויון על האזרחים ובכך מסירה את התמריץ לאמץ את תרבות הרוב.
השוק החופשי פותר את בעיית ההגירה. בחברה חופשית באמת, מעסיקים רשאים לסרב תעסוקה על כל בסיס העולה לרוחם, כולל סיבה דתית או תרבותית. צרכנים יהודים יהיו רשאים להחרים ספקים ערבים, בתי ספר – שיהיו כולם פרטיים – יהיו רשאים לסגור את דלתותיהם בפני זרים, וקהילות חופשיות יוכלו לסרב לקבל דמי שכירות מזרים. זרים לא יוכלו עוד ליהנות מכספי רווחה שלא הם ולא אבותיהם שילמו בעבורם. בעומדם מול עלויות המחייה הגבוהות, וכללי הקהילה הנוקשים באשר לדיור מוגן, לבוש, התנהגות, וחינוך המהגרים לא יישארו זמן רב במדינה. המצב היה טוב בהרבה לו כל התשתיות היו פרטיות: אוטובוסים עירוניים לא היו מסובסדים, כבישים היו כולם כבישי אגרה, ושירותי הממשל היו פעילים במיקור חוץ. זרים שונים כלכלית וחברתית היו מתרחקים מחברה שכזו באופן גורף.

בית המשפט העליון בארה”ב דחה על הסף את טענת ה”נפרדים אך שווים” בשל אי היכולת הטכנית להבטיח רמת חינוך שוויונית. אולם במקומות אחרים, בעיקר אלה שאינם מצריכים מימון ציבורי, רעיון ה”שווים אך נפרדים” נותר קביל.

האם לא הצטווינו לאהוב את הגר? כלל לא. אף אחד לא יכול “לאהוב” זרים, בגלל זה הם נקראים “זרים”. התורה מדברת ספציפית על גרים, יהודי טרי שהחליט לאמץ את דרכינו. מה גם שהבקשה לאהוב אותו אינה מפרטת הם מדובר בציווי לעזור לו כלכלית וחברתית, או פשוט ציווי שלא להפריע לו במעשיו. אך חשובה מכל היא השאלה האם הוא באמת מסוגל לאמץ את דרכינו. מהגר אחד החי בים של מקומיים ייטמע ללא ספק. אך המצב שונה מאד כאשר ישנם זרים רבים החיים כקהילה במדינה זרה. במצבים כאלה, הקהילה פועלת באופן סגור ובר קיימא ומתנגד להטמיעה חיצונית. המצב פשוט יותר בארה”ב, חברה שגם ככה תרבותה פתוחה מאוד לשינויים. מהגרים הופכים בקלות לאמריקאים תוך מספר דורות מכיוון שלאמריקניזציה אין כל תוכן: הם פשוט נפתרים מתרבותם הישנה מבלי להחליפה בדבר. המצב בישראל מורכב בהרבה מכיוון שעל הזרים להיטמע בתרבות היהודית, במוסר היהודי, בדת, ובמוסר העבודה – ערב רב של תכונות. לא היה זה לחינם שחז”ל טענו ששלמה המלך אסר את הגיור בזמנו, וכי נאסור את הגיור פעם נוספת לאחר שהתנועה המשיחית תבנה פה מדינת הלכה אמיתית.

הגודל כן קובע. מדינה גדולה כמו ארה”ב הינה למעשה מונופול קרקעי, ומונופול אינו יכול לדחות את לקוחותיו באופן שרירותי – אזרחים במקרה זה. ישראל הקטנה היא דבר אחר לחלוטין. היא רשאית לסרב כניסה לזרים תרבותיים ודתיים כאחד בדיוק כמו הוותיקן, מבלי שיהווה הדבר פגיעה חמורה בזכויות הזרים. בעולם של תחומי שיפוט מתחרים, לכל תחום שיפוט יש את הזכות לסרב כניסה לקבוצה מסוימת מביתו. אדמה ציבורית שייכת לציבור כמו שבית פרטי שייך לבעליו, ולציבור יש זכות מלאה לסגור את דלתיו לזרים בדיוק כמו שלבעל הבית יש לזכות לסגור את ביתו בפני פולשים.