לא ניתן להפוך את מגמת ההתבוללות של יהודי ארה”ב, וגם אין באמת טעם לבזבז משאבים יקרים כדי למגר את התופעה. אפילו אילו היה מתמעט אחוז נישואי התערבות לכדי 30%, מהנתון העדכני העומד על בין 70-95% בקרב האתיאיסטים היהודים, תוך שלושה דורות היה מספר היהודים מצטמק בשני שליש.

המטרה כעת צריכה להיות לקפוץ מהספינה, ולא לטבוע יחד עימה. ישראל רק גורמת ליהודי ארה”ב אי נחת כאשר היא מזכירה להם את שורשיהם הבלית רצויים. בחירתם המודעת- להגיע לנורמליזציה עם ישראל בכך שיהפכו אותה לדמוקרטית וליבראלית כמו ארה”ב- מבוססת על רצונם התת מודע שישראל בכלל תחדל מלהתקיים. החיבור בין ישראל ליהדות ארה”ב רק מוביל ללחצים המופעלים על הבוחר הישראלי.

יתרה מכך, יהדות ארה”ב משמשת מגדלור ליהודים פוסט ציונים ישראלים. אם יהודים יכולים לחיות מחוץ לישראל, לזכות לכבוד, ולהכתיב מדיניות, אז למה באמת לא להגר לארה”ב? לניוון יש טעם מתוק, והיהודים המתבוללים בארה”ב מושכים עד מאוד את עמיתיהם הישראלים. עד היום, ארה”ב טרם השתמשה בנשק גדול נגד ישראל- מדיניות הגירה. ביום בו תפתח ארה”ב את שעריה לישראל, נראה כאן שינוי דמוגראפי אדיר.

כל זה יקרה אלא אם ישראל תוקיע באופן גלוי את הטמיעה, תנתק קשרים עם קהילות המעודדות התבוללות, ותאמר בבירור לנוער שהוא יכול להיות יהודי בישראל, או בנאדם באמריקה- אך לעולם לא ליהנות מהשניים.

לאנשים אין קיבה בלבד, אלא גם מוח. לא מוח בלבד, אלא גם לב. לא רק אני, אלא אנחנו. לא הייתי רוצה לשהות ליד אדם המעליב אותי ללא הרף, ובטח לא מישהו שמעליב אותנו. התורה אומרת, “ואהבת לרעך כמוך”, אך רעך הוא אדם שחבר יחד איתך לאותה הדרך, גם אם זו אינה הדרך הקלה. רעך אינו מי שהפנה לך גב לטובת ההדוניזם. לו הייתי מבוגר במספר שנים בלבד, ייתכן מאוד ופעמיים הייתי מוצא את עצמי בתאי הגזים של הנאצים- ולכן אני מגלה רגישות רבה ליהודים המסיימים את פועלם של הנאצים. אנשים אלה אומנם נותרים יהודים- אך הם פושעים יהודים. לו הם היו רוצחים אישה זקנה, הייתי מסייע להם להמנע מתביעה, אך הם רוצחים את היהדות שבתוכם, בילדיהם ובנכדיהם. וכאן אין מקום לסובלנות.