מדינות לאום כבר מזמן זנחו את העמדת הפנים כאילו הן משרתות את הציבור, או איזושהי אידיאולוגיה. לנין הפר את העיקרון המנחה של המרקסיזם, שטען שעל החברה להפוך לקומוניסטית רק לאחר תקופה של קפיטליזם מתועש. לאחר מכן הוא נטש אף את הקומוניזם- בדיוק מאותה הסיבה, רוסיה טרם הפכה למתועשת. בסופו של דבר, מצאו עצמם הסובייטים חיים במשטר טוטליטארי בוטה ללא כל צידוק.

כלכלות מפותחות יכולות להרשות לעצמן להתמודד עם טוטאליטאריות פחותה. משטרים אלה קונים את הסכמת הציבור ואינם זקוקים לשימוש בכוח. מי שמוצא עצמו תחת כפייה הם רק המעטים המסרבים למכור. את העבדות הנרכשת ניתן בהחלט לכנות חופש, מכיוון שהציבור בחר מרצונו בכסף על פני חירות- רק שאין לו מושג שהסכמתו הונדסה על ידי התקשורת. כאשר האמריקאים אימצו את תוכנית הבריאות של אובאמה, חלק מהסעיפים בה נדחו למימוש בארבע שנים. הדמוקרטים דנו בזמנו בבעיה בוערת- בבחירות הקרובות, הרפובליקנים יעשו מהומה על כספי הציבור הרבים שבוזבזו, וטרם הופקו מהם פירות. הרעיון היה לדחות את יישום החוק, על מנת שיהיה קרוב יותר לתהליך הבחירות. למרות שלא מדובר בהונאה בוטה, זוהי כן דרכם של פוליטיקאים לעשות מניפולציה בדעת הקהל. זוהי אולי דרך התנהלות מקובלת באוטוקרטיה, תיאוקרטיה, טכנוקרטיה, בה המעמד השולט סבור כי הוא יודע מה טוב לאזרחים יותר מאשר האזרחים עצמם. אך לפחות על הנייר, הדמוקרטיה אמורה לשקף רק את רצון העם, ואין מטרתה לעצב את רצון העם. ניתן להקביל זאת לתפקידו של עורך הדין, שהוא לייצג את מרשו, ולא להונות אותו, גם אם מטרת ההונאה היא להטיב עימו בסופו של דבר. אך האמת היא השלטון תמיד נוטה לראות בעצמו כמי שיודע מה טוב לאזרח הפשוט, וכי למען מטרה זו מותר להטעות לחנך ולהונות.

מיסוי מרומז הינו דרך חשובה בה משקרות האליטות לעם. ביטוח בריאות אוניברסאלי טופח במהרה לכדי מס מהותי, השני רק לשכר המינימום. אנשים שכן דואגים לבריאותם מוצאים עצמם נאלצים לסבסד את טיפולי הבריאות של לקוחות מקדונלדס מכיוון שחברות הביטוח אינן מוכנות לקחת סיכונים. הציבור כולו נאלץ לממן את טיפוליהם של חולים סופניים, שכיום מרוקנים מיליונים מחברות הביטוח טרם מותם. אנשים ללא ביטוח, כ10-20 אחוזים מהאוכלוסייה- הופכים פתאום לנטל ציבורי ישיר, ומשלם המיסים מוצא עצמו מחויב לממן את אלה המסרבים לעבוד בכל עבודה שמוצעת להם, על אף שזרם העובדים הזרים הבלתי פוסק הינו העדות הטובה ביותר לכך שעבודות לעולם לא חסרות.

בארצות הברית נאסר לשווק מזון המכיל שומן טראנס, מתוך אמונה שהציבור אינו מסוגל להחליט לבד מה טוב לו, למרות שהנפגעים היחידים כלכלית ובריאותית, הם הצרכנים עצמם. בערים מסוימות, מסעדות מזון מהיר נדרשות לפרסם את הנתונים הקלוריים של כל מאכל על גבי התפריט, מכיוון שהאזרחים עצמם עצלנים מדי בכדי לאסוף את המידע הזה לבד. המדינה גובה מיסי חטאים על אלכוהול וסיגריות, מכיוון שעל אף שהאזרח יודע שמדובר בדבר המסוכן לבריאותו, הוא אינו מסוגל להיגמל. במציאות שכזו, אין זה באמת ריאלי לצפות מהציבור לאוסף אינפורמציה ולגבש דעות עצמאיות בנושאים מדיניים, המרוחקים בעשרות מונים מבריאותם, או לאגור מספיק כוח רצון בכדי להתנגד לממשל כאר מדיניותו מסוכנת פחות מסיגריות.
הדמוקרטיה יוצרת לחץ רב למען חלוקה מחדש של עושרות המדינה, וסופה של כל דמוקרטיה לצמוח לכדי מדינת רווחה. בכדי לקדם את הרווחה, מדינות מאמצות את הפטרנליזם. אולם הפטרנליזם הוא ההיפך המוחלט לדמוקרטיה. אם האזרח הפשוט הוא כילד שאינו מסוגל אף להחליט מה לשים בפיו, אז וודאי שאינו מוסמך לבחור בין מתמודדים פוליטיים על סמך המצעים המורכבים שלהם.

מרבית האנשים אינם רוצים או זקוקים לזכויות דמוקרטיות. הם אינם מבינים סוגיות פוליטיות, כלכליות או אקולוגיות, או דבר בקשר להתנהלותה של המדינה. הפסיקו כבר עם ההצגה המטופשת הזו, והכריזו בפומבי כי על השלטון להיות מורכב מאנשי מקצוע ראויים. במדינה שכזו, העם עדיין יוכל להצביע בעד הדחתו של שלטון מדכא, אך ייחסך ממנו הצורך להשתתף בבחירות קבועות. מערכת דומה במצריים מאפשרת לאזרחים הצבעי מדי פעם אם הם רוצים לערוך בחירות או לא. כל עוד אין רוב מוחץ בעד שינוי- מה שיעיד על אופיו המדכא של השלטון- השליט האוטוריטטיבי נשאר בתפקידו. כל הסדר בחירות אחר יגשים את נבואתו של מארקס, לפיה כל חברה קפיטליסטית תשקע לבסוף בסוציאליזם.