דרישתו של נתניהו שהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת מעלה בעיות לישראל. הדרישה מציירת את ישראל כבריון חסר פשרות: הרי אי אפשר לדרוש ממדינה שלא תחזיק בצבא. גרמניה ויפן הסכימו למגבלות גדולות על חימושן בתמורה להגנה אמריקאית, אך אף אחד לא יחתום על הסכם שכזה עם פלסטין- מכיוון שאף אחד לא רוצה להיגרר למלחמה עם ישראל, וכי ישראל עצמיה תמנע את חתימת ההסכם. יפן וגרמניה הוכרחו לחתום על ההסכם כי הן הובסו כליל. פלסטין הפכה לשותף שווה ערך במשא ומתן, אשר בניגוד לישראל- זוכה בתמיכת האו”ם. דבר לא מונע מהפלסטינים להסכים לפירוז, ואז להתחמש מאוחר יותר. ישראל לא תפר את הסכם השלום בגלל כמה טנקים.

כמו כן, אין טעם לדרוש שפלסטין לא תיעזר בצבא זר. הגייסות הזרים תמיד יוכלו להמתין בסוריה. איראן מבינה שישראל לא תסכים לצבא של מליון איראנים בשטח פלסטין. כל נוכחות זרה תהיה בדמות מדריכים שמאמנים את כוח הלחימה המקומי- וכאלה לא דרושים הרבה לשם ניהול מלחמת התשה מול ישראל. נוכחות שכזו אינה יכולה ליפול תחת פיקוח, כפי שראינו בלבנון.

פלסטין מפורזת תהיה מטרה רכה למדינות ערב הסובבות. סוריה וירדן שתיהן לוטשות עיניים לטריטוריה הפלסטינית, וסוריה לוטשת עיניים גם לירדן כולה. האם תמצא עצמה ישראל במצב בו היא נאלצת לשלוח חיילים שיגנו על פלסטין כפי שהיה עם ירדן מול סוריה?

אפשר אף להפליג ולומר שישראל זקוקה לפלסטין חמושה שתשמש חיץ בין ישראל לסוריה. היא תסיט את מרכז הכובד מסוריה, דבר שעלול להפוך את לבנון ליציבה ומתונה יותר. סוריה ופלסטין חזקות יהרסו זו את זו במלחמות התשה. לפלסטין אין מקורות הכנסה או טכנולוגיה, והיא תאלץ להסתמך על ישראל לנשק. תלות שכזו תבטיח שיתוף פעולה ישראלי פלסטיני יותר מכל הסכם שלום. הערבים ככלל מתעבים את הפלסטינים, ופלסטין חזקה תרגיז אותם לא פחות מישראל, מה שעלול להוריד חלק מהאש מאיתנו. אולם לשם חימוש פלסטין דרוש מנהיג חזק ובעל חזון, אדם כמו ביסמארק- לא כמו ביבי.