אולמרט קיים פגישה סמלית עם אבו-מאזן. מטרתו של הצעד הזה היתה סתירה מצלצלת לציבור דתי-לאומי.

הוויתורים של אולמרט יחזקו את חמאס, לא את פת”ח (כאילו יש הגיון בתמיכה בפת”ח-בין אש”ף). פלסטינים יהיו עדים להפשרת הנכסים ושחרור אסירים-טרוריסטים למרות שחמאס נשאר בשלטון ומרכיב את הממשלה פלסטינית. הם יקשרו את ההשגים האלה למאבק של החמאס ולא עם מדיניותו  המתונה של אבו-מאזן.

אולמרט ביודעין מסכן את חיי המתנחלים היהודים ע”י הסרת מחסומים צבאיים בגדה. עכשיו לטרוריסטים יהיה קל יותר לפגוע בתושבי הישובים ביו”ש. מות יהודים אינה מרתיעה את אולמרט – לא פת”ח אלא התנועה דתית-לאומית היהודים היא האויב שלו. כדי להכיח את זה מעל לכל ספק סביר הוא הורה לקצץ בחצי את התקציב של מערכת החינוך הממלכתית-דתית – צעד חסר תקדים בחברה מתורבתת שנועד לסחוט את שתיקתם של ציונים דתיים אשר מוחים נגד הוויתורים לפלסטינים.

הוראת בוש על הענקת העזרה לרשות הפלסטינית אוסרת תמיכה בחמאס אך מתירה זאת לפת”ח-בין-אש”ף. אם אבו-מאזן לא יקח את כל הכסף לעצמו ולמקורביו הוא יחולק בין אותם פלסטינים שרובם הצביעו בעד החמאס בבחירות. למי נועדו הכספים האלה? למזוודה האישית של אבו-מאזן? לפת”ח – לרכישת האמל”ח עבור מלחמת האזרחים שמתלקחת ברשות? הרי אין כל הבדל בין התמיכה בפת”ח או בחמאס.