יהיו אשר יהיו התוצאות הסופיות בעימות המערב מול איראן סביב תוכניתה הגרעינית, ארה”ב כבר הפסידה את האזור. אפילו אם יופצצו מתקני הגרעין של איראן בדקה ה90, מצריים וערב הסעודית כבר הבינו שהן אינן יכולות לסמוך על ארה”ב שתדאג להן ביטחונית. בעיראק הבינו זאת מזמן, ועל כן במדינה הולכת ומתקרבת לאיראן. מזה שש שנים שבארה”ב מדברים על נסיגה מעיראק חרף אי היציבות הפוליטית במדינה, כך שלמנהיגים העיראקיים כבר היה די זמן למצוא שותפים חדשים.

עיראק לא תבנה צבא חזק בשנים הקרובות מכיוון שהמדינה נוטה לכיוון איראן, וזו אינה רוצה לראות את אויבתה לשעבר מתעצמת. בעיני מצריים וערב הסעודית, הבחירה אינה ברורה כל כך. מצריים אינה מסוגלת לתחזק את צבאה המודרני מכיוון שהממשלה חייבת לסבסד 40 מליון עניים שחיים במדינה, על מנת שאלה לא יפנו לאחים המוסלמים- מה שקורה ממילא, אם כי לאט יותר משהיה קורה ללא סיוע. ערב הסעודית בעלת האוכלוסיה הקטנה יותר ושדות הנפט הגדולים יותר, יכולה להרשות לעצמה צבא משוכלל, ובאמת מפעילה את הצבא היקר ביותר במזרח התיכון. אולם המנטאליות הסעודית הבדואית מונעת מהם לתחזק כוח צבאי בר קיימא. השורה התחתונה זהה לשתי המדינות: הן חייבות להסתמך על נשק גרעיני. לסועדים כבר יש פצצות שכאלה, אותן הם קיבלו מפקיסטן לאחר שמימנו את תוכנית הגרעין של המדינה- וגם מצריים מצידה משבחיה אוראניום לדרגה צבאית במכוני המחקר הקטנים שלה.

התגרענות היא האופציה היחידה כנגד איראן, אשר מסיתה את ההמונים כנגד משטרי האזור, וקוראת בגלוי לשיעים במצריים וערב הסעודית להתקומם. הבעיה היא שהשיעים אכן נאמנים לאייתולה באיראן, ולא לשליט המקומי במדינתם. הבעיה אינה גדולה במצריים- על אף שהיא לבטח גדולה משהייתה לפני מספר עשורים- אך מדובר בצרה אמיתית בערב הסעודית, בה מתגוררים השיעים באזור שדות הנפט. כל מרד שיעי בערב הסעודית יאיים ישירות על שדות הנפט- מקור ההכנסה היחידי של המלוכה הסעודית. עם סיכון כה גדול- הפנייה לנשק גרעיני אינה צעד מוגזם.

כאשר מצריים וערב הסעודית עומדות בקרוב להכריז על התגרענותן, סוריה לא תוכל להיגרר מאחור. גם עומאן תרצה לשמר את מעמדה האזורי, ועל כן תתגרען גם היא. מרוקו, מדינה שוחרת שלום ומיישבת הסהרה, לא תאכזב את מלכה- ותתגרען גם היא.

באזור שורץ מדינות גרעיניות, מדינה שנכשלה לשמר את המונופול שלה לא תזכה לכבוד רב.