שדרות הנמצאת מאז ומתמיד בגבולות ישראל, גם לפני 1967, מופצצת, ותגובה ישראלית הגונה – אין. במקום להפוך את עזה לאדמה חרוכה, כפי שכל מדינה אחרת הייתה עושה, ישראל שוקלת שוב להשתלט על גבול עזה-מצרים. איזו עוד מדינה הייתה לוקחת על עצמה הגנת הגבולות של אויביה? מצרים, השותפה להסכם השלום עם ישראל, לא עוצרת את הברחת האמל”ח משטחה אל עזה – האם צריך עוד הוכחות למעורבותה של מצרים במלחמה נגד ישראל? מצרים עוינת, פלסטין עוינת – מי יכול להאמין בשלום אמת איתם? ואם לא – מדוע אנו מאפשרים למצרים להגדיל את צבאה ולהתחמש בנשק להשמדה המונית? מדוע אנו מכירים ברשות הפלסטינית שהפכה למחנה אימון לטרוריסטים אם חסינות של מדינה ריבונית?

טילים נופלים בשדרות – לא בתל-אביב. עוד בית בוער – לא שלי. עוד קבוצת יהודים הוצאה להורג, קבוצה אחרת עומדת בתור בפני כיתת-יורים. המנטאליות הישראלית – היא של המתים פוטנציאלים – הם יודעים שאלה ימותו ומברכים על כל רגע של דחייה. הם יודעים שיוצאו להורג אך שמחים שלא היום. הם מרגישים הקלה כשמקבלים ידיעה על הרוג נוסף – זה שוב לא אני! יהודים מבינים שרוצחים פשוט מבצעים את מלאכתם, וממשיכים להזדהות עם שאיפותיהם של הגרמנים והפלסטינים, והם משתפים פעולה עם רוצחיהם לעתיד.
האם אמריקנים היו יושבים בנחת בעת שכיניהם היו רוצחים את אמריקנים על אדמת ארה”ב? מה הייתה התגובה האמריקנית להתקפות טרור של המקסיקאנים? אנו יודעים – טקסס וקליפורניה.