כמה פעמים צריכה טהרן להגיד “לא” כדי שהמערב יאמין לה? לא, טהרן לא תפסיק את תוכנית הגרעינית שלה. ולמה שתעצור? התקדימים של פקיסטאן וצפון-קוריאה מוכיחים שהאיום הגרעיני מניב פירות: המערב מתחיל להתחנף למדינות גרעיניות. איראן הגרעינית תקבל הרבה יותר סיוע מאשר קיבלה לפני הפיתוח הגרעיני שלה. היא צפויה “לסבול מאמברגו”? אתם באמת מאמינים לזה? ארה”ב, מעצמת-על כלכלית, לאורך שנים השתמשה ב”נשק הסנקציות” נגד איראן – עשתה זאת ללא הצלחה יתרה.

הסנקציות החדשות לא נוגעות לבניית הכור הנבנה בסיוע של רוסיה בבושאר. הכורים הפועלים על מים קלים לא נחשבים למסוכנים כי קשה לייצר בהם גם אנרגיה וגם פלוטוניום בו-זמנית. האנליסטים מניחים שכל מדינה תעדיף ייצור האנרגיה על פני ייצור פלוטוניום. במקרה האיראני ההנחה הזאת לא נכונה. טהרן תעצור את פעילות הכור כל ארבעה חודשים כדי להוציא את הפלוטוניום-239 בטרם שהאיזוטופ-240 יכלה אותו. עיכוב בהספקת החשמל למרבית התושבים למשך שבוע אינה בעלת חשיבות עבור טהרן.

איראן יכולה גם לסרב להחזיר לרוסיה את המוטות המשומשים ולנצל אותם לייצור הפלוטוניום. אם רוסיה, בתגובה, תפסיק לספק להם את הדלק הגרעיני טהרן תוכל לרכוש אותו בסין או להעשיר את האורניום בעצמה.
הכור בבושאר נמצא מחוץ לעיר ולכן פיצוצו אינו מסוכן. תודה לסדאם חוסיין שהשמיד את שני הכורים האחרים בזמן מלחמתו עם איראן.
פרוייקט הסנקציות המקורי כלל גם הפסקת הבניה בבושאר אך כעת כבר מאוחר, והסעיף הזה הוצא מרשימת הסנקציות כדי לרצות את הרוסים. כעת האספסוף של האו”ם יכול להריע בחצוצרות על הטלת הסנקציות חסרות השיניים.