דחית הסכם הפסקת האש מצד החמאס הוא דבר מבורך. כאילו הייתה הפסקת אש! הפצצת שדרות לא נחשבה על ידם למלחמה, והרג יהודים אינו אלימות מבחינתם.
זה שישראל הרגה אזרחים בעזה הוא דבר גרוע. זה שישראל גרמה לאבידות בקרב אוכלוסיה עוינת הוא דבר נורמאלי. החמאס נלחם נגד ישראל, האזרחים בעזה תומכים בחמאס – מותר לישראל להרוג את אותם אזרחים פלסטינים. הפלסטינים תומכים כלכלית בחמאס, באותו ארגון אנטי-ישראלי מזוין: הם בוחרים אותם להנהגה, מעניקים להם מקלט, סיוע והספקת מזון. הפלסטינים רוצים שהחמאס יהרוג יהודים אך מצפים לשאת רק באחריות חלקית על כך. אך במלחמה – כמו במלחמה, האחריות היא כוללת, וטוב שחמאס שוב הכריז על מצב לחימה.
לא צריך להתייחס ברצינות לגינויים מצד הקהילה הבינלאומית. ראו, מי מגנה את ישראל – צרפת האחראית על הרג המונים באלג’יר ואינדונזיה, ורוסיה שביצעה השמדת העם בצ’צ’ניה. הבריטים הזכירו לישראל את מחויבותם להימנע מהרג אזרחים. כנראה שהבריטים בעצמם שמרו על העיקרון הזה במלחמות האופיום, בהודו ובאיי פולקלנד. שרת החוץ בקט שואל: “מה רציתם להשיג על ידי הפעולה?” מרגרט היקרה, ירי של טנק נועד להרוג וישראל התכוונה להרוג את הסייענים של טרוריסטים על ידי הירי הזה. וגם את ילדי הסייענים האלה אם הם ימצאו בסביבתם.
הפלסטינים עוררו מחאות סוערות עקב ההרג בבית-חנון. איזה דוגמה טובה לישראלים האדישים להרג היהודים בשדרות! המוני פלסטינים קראו: מוות ליהודים, מוות לישראל! אני חיכיתי לרגע בו ישראלים יקראו: מוות לפלסטין! האם ישראל מצפה שילדי הפלסטינים שנהרגו בבית-חנון יהיו בעתיד שכנים טובים לישראלים?
אב-מאזן בוכה: ההתקפות הישראליות על עזה דוחות את תהליך השלום. ואומנם, הוא צודק. החמאס מפציץ את דרום-ישראל בעוצמה מדודה, רק כדי לצאת ידי חובתם כלפי בוחריהם בציבור הפלסטיני. אם ישראל הייתה עוברת את זה בשתיקה לאבו-מאזן היה יותר קל לרסן את החמאס. אך אנשים הם יצורים רגישים, הם מוותרים על העצה ליהנות מסקס בעת האונס.
במצב טעון כתמיד – גם עכשיו – הפצצת דמשק הייתה נחשב למעשה לא נבון. אך על ישראל להוכיח שהיא רגישה ולא תמיד רציונאלית. אם החמאס הכריז מלחמה, ומטהו נמצא בדמשק – יש להפציץ אותו. לישראל משוגעת ומסוכנת יש את מרב הסיכויים להשיג שלום עם הערבים.