אני רוצה להפנות את תשומת ליבם של הקוראים לאוסף המאמרים באתר בנושא אנרכיזם וליברליזם. כרגיל, המאמרים זמינים להורדה חינם.

חובה להבין את האנרכיה בתור היעדר מערכת משפט כפויה, ולא כהיעדר מוחלט של חוקים. בתיאוריה, האנרכיזם מאפשר לאנשים להכפיף עצמם למערכת חוקים כל עוד זה נעשה מבחירה. האנרכיזם איננו רעיון חברתי שנזנח מזמן: מדינות הרי כופות על אזרחיהן לקבל את מרותן וחוקיהן. אך מה אם היינו מחליפים את מדינות הלאום במחוזות שיפוטיים קטנים ותחרותיים? מה אם כל עיירה הייתה מורשית לקבוע מערכת משפט משלה? מה אם אנשים היו מורשים לבחור בין עיירה שדוגלת בשוק חופשי טהור לבין עיירה קומוניסטית לתפארת? בין עיירה חילונית ליבראלית לעיירה דתית אדוקה?

האידיאל האנרכיסטי יתקיים אם רק יוכלו אנשים להגר ממקום למקום בחופשיות וללא הוצאה כספית ניכרת- ולהתיישב במחוז חפצם. מאחר והסביבה התרבותית הינה חלק חשוב מהזהות האישית, ומטרתם של חוקים הינה להגן על הסביבה התרבותית, על האנרכיזם לאפשר לאנשים לקבל על עצמם חקיקה אם כך יהיה רצונם. האתגר האנרכיסטי הינו להפוך את מערכת המשפט הכפויה- לרצונית. את הפרדוקס אפשר לפתור בהקמת מערכת של מחוזות קטנים המתחרים זה לצד זה. כל עוד רשאי האדם לבחור בחופשיות ויחסית בזול את המחוז ומערכת החוקים תחתה הוא רוצה לחיות, וכל עוד המחוזות הינם חופשיים להתחרות ביניהם על משיכת תושבים חדשים לתחומם, אז האידיאל האנרכיסטי בהחלט מתקיים.

גרסה זו של אנרכיזם מניבה תוצאות מעניינות: יהודים ישראלים יוכלו להקים קהילות פרטיות ללא ערבים בקרבם- אשר מצידם יורשו לנהוג בדומה בקהילותיהם. יהודים חרדים יוכלו להפעיל אוטובוסים עם הפרדה מוחלטת בין המינים בתוך קהילותיהם, אך לא בקווים בין עירוניים. האדיקות הדתית עלולה להיות שונה מאוד בשכונותיה הדתיות של ירושלים לעומת מועדוני הלילה של תל אביב.

האנרכיזם הינו דחיית רעיון הריבונות המונופוליסטית, לו טוענות המדינות כיום. בעצם גודלן והמגבלות שהן מציבות על הגירה, מדינות העולם מדכאות את חופש האדם לבחור מערכת חוקים, ערכים וריבונות. בעולם מדינות הלאום, שינוי מחוז השיפוט בו מתגורר האדם כרוך לרוב בעלות כספית ניכרת. לא כך בחברה האנרכיסטית הבנויה לאורך קוים תורניים.

האידיאל המתואר בתורה איננו מונרכיה, אלא מערכת של עיירות הנמשלות בידי שופטים נבחרים, שכמעט ואין להם כל סמכות חקיקתית. סופרים אנרכיסטיים קלאסיים היו מתגאים בהסדר שכזה.

על אף שתיאוריית האנרכיזם האורתודוכסית דוגלת בהיעדר מוחלט של חוקים, מצב שכזה אינו באמת מקנה חופש. עד מהרה תדרדר החברה למצב בו ‘החמוש שורד’, וחוקי החיים נקבעים בידי עבריינים. אין זה מפתיע שעבריינים הם תמיד הראשונים שתומכים באנרכיזם, מהסיבה הפשוטה שהם עצמם לא רוצים להיות כבולים בחופש פעולתם. להיפך, רק מערכת חוקים חכמה יכולה באמת לשחרר אנשים. אולם אין הגדרה אחת ויחידה לחוכמה, והאנרכיזם קובע כי על כולם להיות חופשיים לבחור את דרכם בעצמם. בחירה שכזו הינה ניתנת להשגה אך ורק במצב בו תחומי שיפוט נפרדים מתקיימים זה לצד זה, ומתחרים ביניהם על משיכת תושבים פוטנציאלים. ניתן לתאר סוג זה של אנרכיזם כדחיית הריבונות המונופוליסטית.

כמו כן, עוסקים המאמרים באתר באתיקה הכלכלית של האנרכיזם. אם ניתן ללמוד משהו בנושא מהתורה- הוא שכלכלה חופשית עם מעט פיקוח היא המערכת הכלכלית המוסרית ביותר. “מעט פיקוח” הן מילות המפתח: לא ניתן להציג את האנרכיזם כדוקטרינה אבסולוטית, שכן כל תיאוריה אבסולוטית הופכת לבלתי מעשית. יש לפקח על החופש האנרכיסטי במצבי הקיצון אליהם הוא עלול להתדרדר מפעם לפעם בכדי לסלק השפעות שוליות ומזיקות.

לבסוף, עוסקים המאמרים בתהליך שעל מדינות מודרניות לעבור בכדי להפוך בבוא היום לאנרכיסטיות. במקום להתנגד לתכונות הרעיות של החברה האנושית- כמו שחיתות, חוסר אחריות פוליטית, וזיוף בחירות – האנרכיסטים הליברלים ירצו למסד תכונות אלה, ובכך לאפשר את החקיקה היעילה שלהם, בהיעדר היכולת למגר תופעות אלה מהעולם.