היהודים שוגים כאשר הם מסרבים להכיר בכך שהם כבשו את פלסטין. הכיבוש לא חייב בהכרח להיות לא צודק. פעמים רבות נטוע הכיבוש בסיבות מוצדקות וצורך אמיתי. יהודים רבים היו מעדיפים להקים את ארצם בצרפת- אולם הם התיישבו בפלסטין רק כי קל יותר להכניע ערבים מצרפתים. הקונצנזוס הישראלי כיום שיש לנטוש את הגדה מוכיח כי הטיעון הדתי-היסטורי אינו תקף בעיני היהודים. מדוע לצפות שהערבים יקבלו אותו? נכון שמישור החוף- ישראל המודרנית- היה ריק מאדם לפני 200 שנה. אולם גם אריזונה כמעט ריקה מאדם- מי באמת מאמין שארה”ב תסכים להקים על אדמתה מדינה יהודית?

דיבורי ההבל על זכותנו ההיסטורית אינם מועילים לאיש. קל להפריך אותם: מה בדבר צאצאי הכנענים וזכותם ההיסטורית? מה בדבר זכותם של האינדיאנים על אדמת ארה”ב? בהלבשת הדיון במעטה מוסרי שכזה היהודים שמים לעצמם מגבלות בלתי מציאותיות בעת מלחמה. מטרות מוסריות כגון הניצחון במלחמת העולם השנייה, מושגות לעיתים באמצעים אכזריים ביותר, אך דעת הקהל מתייצבת לצד הקריאה שמטרות מוסריות יתבצעו רק באמצעים מוסריים. המהגרים האירופאים לארה”ב לא ביקשו מהאינדיאנים לרחם עליהם, ובטח שלא דיברו על ‘זכות הקיום’ שלהם. אין כל זכות שכזו, כפי שיעידו אין ספור עמים ושבטים שנמחקו מעל פני האדמה. המדינה היהודית היא לא יותר מתולדה של כוח: ליהודים היה את הכוח להקים מדינה על אדמה ערבית- אך לא על אדמה אירופאית, ולכן שם בנינו את הארץ.

אם רק ננטוש את הרטוריקה המורליסטית יוכלו היהודים להלחם על אדמתם כמו כל מדינה אחרת: ללא כל דאגה למגבלות מוסר שנועדו לעיתות שלום בין שכנים. חופשיים מהמוסר השמאלני, שאין לו כל קשר ליהדות, היהודים יוכלו להפסיק להטריד את עצמם בשטויות כמו מדינה דו לאומית ועיוורת אתנית. אין דמוקרטיה אחת בעולם שלא קמה על דם המקומיים. שום מדינה אינה עיוורת אתנית- אפילו ארה”ב מציבה מכסות הגירה למדינות מסוימות. שום מדינה שמאיימים על זהותה בזמן מלחמה, לא מציעה שוויון זכויות. בשנת 39′ הבריטים אסרו למכור אדמות ליהודים שחיו כחוק בפלסטין. מדוע היהודים לא יכולים לאסור בדומה מכירת אדמות לערבים?