פוליטיקאים ישראלים מתנגדים להקמתה של מדינת יהודה מכיוון שזו תוכיח בדיוק עד כמה פשטה רגלם האידיאולוגית. הם יודעים שבהקמת מדינת יהודה יישבר המונופול על ייצוג העם היהודי. אז יתברר לכולם שיהודה היא הדוגלת באמת ביהדות, בעוד שישראל אינה יותר ממעוז מערבי בלב המזרח התיכון. לכשתוקם מדינת יהודה, ראש ממשלת ישראל יהפוך יראה כבובה אמריקאית, בדומה לאלמליקי בעיראק.

בכדי להקל על הפירוק, יהודה תוכל להסכים לאיחוד פדראלי עם ישראל. הקונפדרציה מאפשרת את קיומו של גיוון דתי. יהודה תוכל להיות אורתודוכסית, השומרון יהיה ימני שמרני ואזורים אחרים ייושבו על ידי לאומנים יהודים חילוניים. אפילו הרפורמי יוכל לזכות למקום ליד הגבול הירדני. מעוזים דתיים ולאומניים יוכלו לוותר על מדיניות החוץ ופעילות האוצר לטובת ישראל פרופר כל עוד היא מכירה בזכותם לחיות במחוז משלהם ללא ערבים.

ריבונות ביהודה תהיה עדיפה לישראל על פני אוטונומיה באזור, מכיוון שכך היא תהיה פטורה מאחריות למעשי המתנחלים. ישראלים רבים שונאים את רעיון ויתור השטחים לערבים, אך מנגד אינם רוצים לשאת בהשלכות הכיבוש. כעת ייפול הנטל והאשמה על כתפי מדינת יהודה- על כך שגזלה מהערבים את אדמתם וגירשה אותם. לגינוי לא יהיה כל משמעות מכיוון שיהודים דתיים חושקים בהפרדה בינם לבין הגויים. מה גם שמבחינה מעשית לא יהיו לא השלכות, מכיוון שמדינת יהודה כך או כך לא תהיה מעורבת רבות במסחר חוץ.

מדינת יהודה לא תקום בקלות. הממסד הישראלי לא יוותר על ריבונותו בתור המייצג הבלעדי של העם היהודי, ויתנגד נחרצות למדינה החדשה- אשר תהיה הרבה יותר יהודית מישראל החילונית. פילוגה של ישראל לשתי מדינת תהיה מטלה קשה מאוד- עשרות מדינות כבר פתחו במלחמת אזרחים על מנת לשמר את שלמותן. אולם יהודה אינה טוענת לאדמה ישראלית, אלא לשטח שהוקצע לפלסטינים. התנועה אינה עוברת על שום חוק ישראלי, מלבד האשמה מפוקפקת בדבר הצתת אלימות. אפילו אז, ניתן יהיה להקים את המדינה בדרכי שלום אם האדמות ייקנו מהערבים. ניתן בהחלט לעצב את הקמתה של המדינה בדרך שתתאים לחוק הישראלי.

הערבים לא יוכלו באמת לשלול מהיהודים את זכותם להתיישב בפלסטין. המתנחלים היהודים יוותרו על אזרחותם הישראלית. לישראל אין כל זכות תחת החוק הבינלאומי לפנות מתנחלים שאינם אזרחיה. ההתנחלויות יאלצו להגן על עצמן, ובכך יהפכו ליישובים הראשונים של מדינת יהודה.

לא באמת ניתן לחוקק קווי מתאר להקמתה של המדינה. מדובר בישות מתפתחת, ועל מייסדיה יהיה להיות גמישים מאוד. המפתח הוא עקשנות והתמדה, ניצול כל פריצה אפשרית, ולעולם לא לוותר.

יהודה תזדקק למנהיג כריזמטי ודתי, מסור אך לא דמגוגי ואלים. הרבי מילובביץ’ יכול היה לעשות זאת, אך מאחר וכיום אין מנהיג שכזה בנמצא- יש לרומם רב בלתי ידוע אך כריזמטי וחזק מוסרית. בגישה מערבית- מישהו כמו מהטמה גנדי. ההודים הצליחו כי הבריטים ממילא רצו לנטוש את המושבות. בדומה, המתנחלים יכולים להצליח כי ישראל והשמאל אינן רוצות בכיבוש, ובדתיים. יהודה תוריד מכתפי החילונים את הכפייה הדתית: הם יוכלו להתגרש ולבצע הפלות כאוות נפשם, ליהנות מהימורים וזנות, לקנות חזיר בכל פינת רחוב, ולמות בפיגועי התאבדות פלסטינאים על אוטובוסים ביום שבת- תהנו! שמאלנים רבים מתעבים את הערבים, והיו שמחים לראות אותם והדתיים לוחמים זה בזה. בכדי שהתוכנית תצליח, על יהודיים ימניים להוות מטרד על המדינה, ולהראות כי אין זה משתלם לגור עימם- ושיש רבים מדי מהם בכדי לכלוא. דרושים מספר אלפי קיצונים לשם האלימות, או כמה עשרות אלפים למרי אזרחי. אספסוף שוחר שלום אך בלתי מתפשר שחוסם את הרחובות בהפגנות. לא נסתמך על מנהיגים בודדים שניתן להשתיק בקלות, כמו משה פייגלין, אלא על אנשים שמוכנים לאבד את פרנסתם, לשרוד על בוטנים ולחסום את הרחובות לאורך זמן. הממשלה- פרעה של ימינו, כנראה זקוקה לעשרת המכות לפני שהיא תיתן לנו ללכת- ליהודה. מקל וגזר. לחץ והפרדה. אלימות והתנתקות למדינת יהודה.