מתי הפכה בקשה הגיונית לטיעון של ממש בזירת היחסים הבינלאומיים?

האם צרפת כיבדה את זכויותיה של גרמניה באלזס לוריין? האם בריטניה התחשבה בזכותה של צפון אירלנד להגדרה עצמית? האם רוסיה קיבלה את זכותם של הצ’צ’נים על הארץ בה ישבו? האם הערבים הפגינו התחשבות ברצונם של ניצולי השואה היהודים, שרצו לעצמם חלקת אדמה מזערית למען הקמת מיני-מדינה? לא. זאת כי לזכויות וטענות אין כל מקום בזירה הבינלאומית. המטבע היחידי הוא כוח.

אפילו אם ישראל תבחר לבסוף באידיאליזם המוסרי ותיתן לפלסטינים את זכויותיהם המבוקשות, הערבים יזנחו כל הסכם ברגע שירגישו כי ידם על העליונה- וישללו את זכות קיומה של ישראל. אפילו במישור הערכים האידיאליים, לפלסטינים כבר יש מדינה משלהם- ירדן. הצהרת בלפור נתנה את עבר הירדן לישראל מבחינה חוקית בתמורה לתמיכה יהודית במלחמת העולם הראשונה. פעם נוספת נחתכה המדינה היהודית לשתיים בשנת 47′ בכדי לפנות מקום לפלסטינאים, אותם אפילו ירדן סירבה לקבל. איזו זכות כבר יש לפלסטינים על יהודה?

מדוע על ישראל להתפשר מול הפלסטינים במקום לגרשם לירדן ולפצות אותם על רכושם? מדינה פלסטינית בעזה לעולם לא תפסיק להילחם עם ישראל, כך שפשרה אינה ברת קיימא מבחינה טקטית. יתר הערבים מתעבים את הפלסטינאים ולא מפגינים כל סימפטיה כלפיהם. הערבים ילחמו בישראל אם ירגישו חזקים בין אם נתפשר או לא, על כן, גם פשרה כוללת אינה ברת קיימא גם במישור האסטרטגי . ללא קשר למדינה הפלסטינית, ישראל לעולם לא תוכל להקטין את צבאה- כך שגם כלכלית שום פשרה אינה ברת קיימא. מה גם שאין שום סיבה מוסרית להתפשר: לפלסטינים כבר יש מדינה, ושמה ירדן. הם אינם זכאים לשתי מדינות.

ישראל חייבת לשמור על עליונות אזורית, ולשם כך היא חייבת לשמור את השטחים. מדינה בגודל פצפון אינה מסוגלת לדבר על עליונות. מדובר כאן בכבוד (יהודה) בהישרדות (עומק אסטרטגי מינימאלי) ובהגיון בסיסי (מדוע לוותר על משהו ללא סיבה?)

מקסיקו שתקה כאשר ארה”ב סיפחה כשליש משטחה, אך לא מכיוון שידעה כי אין לה סיכוי מול שכנתה מהצפון. לפלסטינים אין סיכוי לגבור על ישראל, אולם הם מציקים לה ללא הרף בפיגועי התאבדות. צ’צ’ניה חסרת הכוח תקפה את רוסיה, וצפון אירלנד התעמתה עם בריטניה. קבוצות נחושות, קטנות ככל שיהיו- יכולות לנצח. המהפכנים הסוציאליסטים ברוסיה, אטאטורק, ונאצר, הם רק מספר דוגמאות.

מקסיקו השלימה עם אובדן שטחה משתי סיבות: ארה”ב מעולם לא הציעה להחזיר את השטח, וארה”ב הינה מושכת תרבותית וכלכלית למקסיקו. אין זו בושה להפסיד לאדם נעלה ממך. אך ישראל מתגרה בפלסטינים בהבטחותיה להשיב את השטחים. כניעותה של ישראל לוושינגטון מציגה אותה כאחיינו העני של הדוד סאם, שאינו ראוי לכבוד מצד הערבים. ענק חלש הוא מטרה מגרה ביותר. הערבים למדו היטב כיצד לנצל את נקודות החולשה המוסריות והדמוקרטיות של ישראל.