רבים שואלים מה אנו מרגישים כאשר מראים תמונות של אזרחים עזתיים מתים, בעיקר ילדים. אני לא מרגיש דבר.

אפשר להרכיב טיעון קביל לפיו חמאס המית אבדות אלה על עצמו ברגע שיזם מלחמה נגד המדינה היהודית. החמאס הוא שאשם במותם, והיהודים פעלו כרובוטים: איימו עלינו- והגבנו. במובן הזה לא הייתה לנו בחירה חופשית בשאלה האם בכלל לתקוף חזרה: החמאס לא הותיר לנו כל ברירה- וכשאין ברירה אין רגשות אשם.

אך ישנו מימד מוסרי עמוק יותר: בני אדם מורשים לשנוא חזרה את שונאיהם. כאשר ילדים פלסטינים צופים בגרסא הערבית של מיקי מאוס, המצווה עליהם להרוג יהודים, כאשר ילדי עזה משתתפים בתהלוכות חמאס לבושים כמחבלים מתאבדים, כאשר בני נוער ערבים באמת הופכים למחבלים מתאבדים- כבר לא כואב לי לראות את גופותיהם.

ערבים פלסטינאים קראו תיגר על אלוהי ישראל. במעשיהם הם אומרים שהבטחתו של ה’ לישראל היא שקר. בשל חילול קודש זה, לא מגיעים להם רחמים.

זה לא משנה שאלה שמתו טרם הרגו יהודים בעצמם, או שאולי גם לא יהרגו. הם חברים באומה אויבת. כמו סדום, גם להם יש ברירה- לעזוב את הרע. אפילו בתוך רצועת עזה יש די והותר שטחים ריקים אליהם יכלו הערבים הטובים לנוס מפני החמאס. אך הם לא עשו זאת. מעבר לכך, בכל בחירות מצביעים אנשים אלה רק בין הפתח לחמאס- שני ארגוני טרור.

ילדים אינם נושאים באשמת הוריהם רק במסגרת הקהילה. ברמה הלאומית חטאי הוריהם עדיין תקפים. לכן הושמד העמלק בשל חטאי אבותיו. ואל תאמרו לי שאין עוד עמלק: פעם אחר פעם מדברים הכתובים על השמדתו וחזרתו לחיים. העמלק חי וקיים, וניתן לזהותו בקלות בשל נכונותו הבוערת להרוג יהודים. ילדים החיים בזכות הוריהם תומכי החמאס הינם אחראיים למעשי החמאס.

ההרג בעזה הינו מותר הלכתית. התורה קובעת שאומות המתגוררות בארץ הקודש ניצבות בפני שלוש ברירות: כניעה ונאמנות. גלות או מוות. הבחירה קיימת רק לפני הקרב: ניתן לומר בוודאות שהבחירה לאחר הקרב לא תהיה כנה.

שנאה היא המכנה המשותף היחידי בין השמאל והימין בארץ, בין יהודי יצהר וצפון תל אביב. אלה נבדלים בכל הסוגיות מלבד שנאתם לערבים. אם נשים לרגע את הליברליזם בצד, אין שמאלני אחד המוכן להיות מאוים בידי הערבים בתוך ישראל או מחוצה לה. טוב לב הוא עניין פסיבי, ורק על סמך השנאה ניתן לפעול ולאחד את ההמון. בחציית נהר הירדן, יהושע בן נון איחד את היהודים סביב שנאה משותפת ליושבי הארץ, ולא סביב שבת או כשרות.

היה זה נפלא לו יכולנו לשכנע שמאלנים בדברי תורה, אבל זה לא עובד. לפחות לא במילות המקור של הטקסט. התורה מכירה בטבע האדם ומציבה מטרות לאומניות ואף ברבריות בפני היהודים טרם כניסתם לארץ. היהודים אולי שונים מאוד אחד מהשני, אך הם כולם רוצים לחיות במדינה ללא גורמים עוינים בתוכה. שלא במקרה, המילה העברית לשכן (רע) מתפרשת גם כ-רוע: מי שרוחשים עימו שנאה משותפת לזרים. על בסיס זה נבנות מדינות. רק לאחר מכן נוכל לחנך את עם ישראל להכיר בתורה. למעשה, הם יבואו אלינו מיוזמתם בבקשה לקבל את התורה בכדי לבסס את לאומנותם ושנאתם הימנית. אף אחד לא מרגיש בנוח עם שנאה באשר היא. אנשים מחפשים להצדיק אותה בעזרת אידיאולוגיה או דת.