לישראל אין ברירה אלא לסיים את העלייה ולבטל את חוק השבות שמזה כעשור אינו עוד רלוונטי.
העלייה מברית המועצות הסתיימה בסביבות 1993, ולא נותרו עוד כיסי עלייה פוטנציאלים ברחבי הועלם. הקהילות היהודיות הגדולות בארה”ב, קנדה, אוסטרליה וצרפת לא מתכוונים לעלות ארצה. אפילו במקרה הבלתי סביר של אסון, אלא יהגרו למדינה מערבית אחרת, ולא לשיראל. חוץ מזה שישראל תמיד תוכל לאמץ חוקי חירום כדי לאפשר ליהודי מדינות אלה להגיע במקרה הצורך.

מאז שנות ה90 המוקדמות, העלייה הביא למחוזותנו מה שלצערי לא ניתן לכנות אלא כ”זבל”. סלאבים לכל דבר שגילו כי יש להם סבא רבא יהודי, נוצרים אתיופים שגילו כי אבותיהם היו יהודים שהמירו את דתם, פגאנים הינדואים שהתגיירו וכדומה.

העלייה הפכה למסוכנת משתי סיבות: ערבים וגיורים. כיום ישראל נאבקת בהגירה הבלתי חוקית מאפריקה, אך מה נעשה אם אלה פשוט יתחילו להמיר דתם ליהדות עוד בארץ מוצאם? מה יהיה עלינו אם קהילות מאפריקה יתחילו להמיר דתן (אפשר להמר שזה יהיה בסיועם של יהודים אמריקאים), ולעסוק ביהדות בהתאם לרגולציה הנדרשת בחוק? תוך כשלוש שנים, מספר בלתי מוגבל של יהודים כהי עור טריים ידפקו על שערינו. הרבנות הראשית תוכל לעשות את שלה בהערמת קשיים נוספים על אנשים אלה, אך ברגע שהדבר יגיע לתקשורת- שיהודים שומרי מצוות מסורבים כניסה ארצה- הזעקה הציבורית תאלץ אותנו לקלוט אנשים אלה לקרבנו. זה בדיוק התרחיש שארע עם האפריקאים הנוצרים משבט הפלשמורה, וזה קורה היום בשנית עם “בני משה” ההודים. מדינתנו תוצף ביהודים שומרי מצוות, שלאמיתו של דבר, אינם יהודים.

היהדות מעולם אל הייתה דתית גרידא. עובדי אלילים מקרב בני ישראל של ימי המקרא, נותרו עדין יהודים. השומרונים, אשר מקיימים את חוקי היהדות, לא נחשבו ליהודים, ונאסר עליהם להשתתף בבניית בית המקדש השני. מספר ממלכות שונות המירו דתן ליהדות, אך ככל הידוע לנו, תושביהן לא נטמעו בעם היהודי.

זוהי הנקודה, היהדות אינם רק דת, אלא אומה. כל אחד יכול להצטרף לדת, אך אומה מוגדרת בקווים אחרים: מסורת מתמשכת, היסטוריה ותרבות משותפת, ומראה תושביה. אם זה נשמע גזעני, זה לא. אין כל פסול בשחורים והודים, אך אני רגיל לראות יהודים בעלי צבע עור פחות או יותר לבן. אין כל בעיה בהטמעתם של כשני אחוזים מהם בחברתנו, כפי שעשתה עד כה הממשלה- אך אינני מוכן לראות את האומה היהודית משתנה באופן גורף. אנשים אלה אינם חולקים את תרבותנו, את עברנו, את מראנו. הם אינם אנחנו.

הפנימו נקודה אחת: 90 אחוזים מתושבי העולם הינם עניים יותר מהישראלים, ושמונים אחוזים הינם הרבה יותר עניים מהישראלי העני ביותר. אנשים אלה ישמחו להגר לכאן, גם במחיר המרת דתם. אם היהודים יצעדו במדרון החלקלק של קבלת גרים, אז לפחות קבלו אנשים הדומים לנו: התחילו לגייר אנשים בבלרוס, לדוגמה. לפחות עשו יהודים מאנשים אשר כבר באים מתרבות של השכלה ומוסר עבודה, שיוכלו להשתלב בקלות בכלכלה הישראלית.
הנביאים קבעו כי יבוא יום בו כל אומות העולם יכירו באל היהודי. האם הגענו לאחרית הימים? יתכן, אך זה לא אומר שהם צריכים לעבור דירה. הבה ניתן לאנשים אלה להתגאות ביהדותם בארצותיהם. לאחר כמה מאות של רדיפה, והיסטוריה של הישרדות אל מול דיקטאטורים מקומיים, אולי הם יתחילו להידמות לנו – אם לא במראם, אז בהתנהגותם. אך לא היום.

חוק השבות הינו מסוכן גם בגלל הערבים. אם ישראל היא דמוקרטיה עיוורת, מדוע היא מקבלת לקרבה רק יהודים שמעולם לא חיו בה, ומסרבת לקבל ערבים שחיו בה עד ללפני שישים שנה? פליטים יהודים של 135 לספירה מורשים לחזור אך לא ערבים מ1948. ערבים ואנשי שמאל כבר הגישו עתירות שכאלה מספר פעמים לבית המשפט, אשר סירב לדון בעתירה בדיוק מכיוון שאינה חוקית ומפלה ביותר. הפתרון הוא להכריז כי ישראל אינה עוד דמוקרטיה עיוורת, והיא כן מוטרדת מדת, גזע, מין ומורשת. עלינו לסגור את הפרצה בחוק לפני שהערבים יצליחו להרחיב אותה ולרוץ דרכה בהמוניהם.

זרזיף העלייה היהודית יוכל להמשיך גם ללא חוק השבות, בדרך תוכניות איחוד משפחות. ישראל עשתה זאת בזמנו מול ברית המועצות: יהודים רוסים היו מקבלים הזמנת עלייה מקרובים רחוקים מומצאים בישראל. בידי משרד הפנים, שום משפחה ערבית לא תזכה ליהנות מהתוכנית.

ביטול חוק השבות יעשה רבות למען הזהות היהודית המודרנית. החוק הרי כולל יהודים ניהיליסטים, ובכך מבטל את הגדרת היהדות כדתית בלבד. בסגירתה הרשמית של ישראל לעלייה, ניצור מדינה של יהודים וחצי יהודים, ובתקווה ללא ערבים. הישראלים יהיו לישות פוליטית. הם יוכיחו את יהדותם בתשלום המיסים והלחימה בצבא. בגלות אין היהודים יכולים לזהות עצמם פוליטית, ובעבורם תהיה זו זהות דתית בלבד.

הזדהות פוליטית דתית בקרב היהודים אינה דבר חדש. ביהודה המקראית היו יהודים מאוד מגוונים אחד מהשני, ולאחר הפילוג לשתי הממלכות השוני רק גדל. הקהילות היהודיות הטריות באתיופיה והודו מוזמנות לשגשג בארצותיהן, אך אין בישראל מקום למגדל בבל.